אנטוורפן: פרוסט!

0

בלגים אוהבים בירה, אך נדמה שבאנטוורפן האהבה גדולה שבעתיים

עם רדת הערב החנויות ברחוב מאר מתחילות להיסגר בזו אחר זו, והמקומיים עושים דרכם הביתה מן העבודה, נחים קמעה ויוצאים שנית לאחד ממאות הברים הפזורים בעיר.
יש מדינות עם מספר מבשלות בירה גדול יותר ויש ארצות שבהן גומעים ליטרים רבים יותר, אולם אין מקום בעל מגוון סגנונות בירה רחב כמו בלגיה. הצ'כים תרמו לעולם את הלאגר והכשותית, הגרמנים חוקקו כבר ב–1516 את חוק טוהר הבירה, אבל הבלגים הביאו את התחכום, את השימוש במרכיבים ובתוספות המעניקים סגנון אישי וייחודי. כל מבשלה בפלנדריה ובוולוניה נמצאת בתהליך התחדשות מתמיד, כדי להבטיח שאיש לא יטעה בין המשקה שלהם לזה של הכפר הסמוך.
מעל 1,000 פאבים יש באנטוורפן; נתונים בלתי רשמיים גורסים שזו העיר עם יחס המסבאות לראש הגבוה בעולם. לעומת ערים אחרות בבלגיה, הפאבים כאן הצליחו לשמר את הצביון המקומי ולחמוק ממיתוגים הומוגניים של מבשלות–על בין–לאומיות. תושבי אנטוורפן אוהבים את הברים שלהם "חומים": מסבאות שכונתיות בקרנות רחוב, שעשרות שנים של עשן סיגריות צבעו את רהיטי העץ והקירות בגוני ספיה כהים. כאן מתקבצים חבורות קולניות של סטודנטים, זוגות בגיל השלישי וסתם עוברי אורח הנהנים מכוס בירה.
חיי הלילה נוטפי הלתת והשיכר מתרכזים בכיכרות העיר העתיקה, שבהן נגלה מחזה מחמם לב של בניינים שלמים המאוכלסים מקצה עד קצה בבתי מרזח כאלו או אחרים; ברובע המלחים הישן בואכה החלונות האדומים, המלא כוכים אפלוליים; בזוד הדרומי, עם תמהיל מועדונים מעוצבים ובתי קפה שקטים; וכמובן בשכונות המגורים זורנבורג, סנט אנדריס וסביב האוניברסיטה, היכן שחוויית השתייה פלמית למהדרין.
לא מעט סוגי בירה נבראו בבלגיה, בעיקר בצפונה: אייל פלמי אדום, בעל טעם חמצמץ אך פירותי הנרכש מלתת קלוי ותערובת שמרים מובחרים, המשמשים גם להחמצת יוגורט; אייל בלגי חזק, שתוספת סוכר חום מקפיצה את אחוזי האלכוהול שלו; בירת חיטה בלגית, בהשראת השכנים מגרמניה; או סייסון, אייל חיוור וחלש המגיע מן המחוזות הצרפתיים. אך עם כל הכבוד, בלגיה קנתה את שמה הודות לשני זנים מיוחדים של בירות: טראפיסטיות ולמביק. הראשונה אינה סגנון בפני עצמו אלא משפחת איילים המופקים בלעדית בידי נזירים מן המנזר הטראפיסטי. הבירות תוססות לראשונה בטמפרטורה גבוהה ופעם שנייה בבקבוק עצמו, ומבושלות בתהליך המעניק להן מאפיינים של רום. בירות למביק הן אייל ייחודי ממחוז השוכן מדרום–מערב לבריסל, התוסס בעזרת שמרי פרא הנמצאים בריכוז גבוה באוויר, כפי שהיה נהוג בתקופה שבה טרם גילו את נפלאות הוספת השמרים. התוצאה היא משקה יבש, חמוץ מאוד וכמעט חסר בועות, בעל ארומה שאין לטעות בה.
גאוות העיר היא המבשלה המקומית דה קונינק ("המלך"). במשך שנים ארוכות בושל כאן סוג בירה אחד בלבד: אייל בלגי חיוור, חמישה אחוזי אלכוהול, קצת לתת מקורמל, צבע זהוב עמוק, מרקם חלק וטעם מעודן עם נגיעות קלות של ג'ינג'ר; שינוי מרענן מן החיבה הבלגית לפילזנר בהיר. ספק אם קיים פאב באנטוורפן שבו תבקשו בולקה (Bolleke) – שמה המילולי של כוס בירה בצורת גביע – ולא תזכו מיד במנה צוננת של בירת המלך מן החבית. האגדה מספרת שהבולקה של דה קונינק נוצרה בהשראת שדיה של בעל הבית הראשון. כיום המבשלה מפיקה שתי בירות נוספות, אחת מהדורת חורף ואחת מז'אנר הטריפל, וב–2008 השיקה את מותג חדש ששמו גוסטו.
המסקנה, אם כן, לא קלה: גם אם תתעקשו לא תצאו מאנטוורפן צמאים או פיכחים.

עפר פרלמן

נוסעים לאנטוורפן? הזמינו את מדריך אנטוורפן

Share.

Comments are closed.