אנטוורפן: השטעטל האחרון

0

ההיסטוריה של הקהילה היהודית באנטוורפן הולכת כ–800 שנים לאחור, וגם במאה ה–21 היא מצליחה לשמור על אופיה הייחודי

על אף שהאוכלוסייה היהודית של אנטוורפן קטנה מזו של בריסל, תחושת הקהילתיות בה גבוהה פי כמה וכמה. בעוד יהודי בירת בלגיה פזורים ברחבי העיר, אלה של אנטוורפן מרוכזים רובם ככולם ברחובות שמסביב לתחנה המרכזית ויוצרים מעין מתחם פנימי, מן הזן החביב על שלום עליכם. מרכז הרובע, Joods Antwerpen בפי המקומיים, נע בין הרחובות ,Pelikaan Lange Kievi ו–Simons. בשטח של שני קילומטרים רבועים מצטופפים בתי כנסת, קצביות כשרות ומסעדות אשכנזיות לרוב.
העדות הראשונה לנוכחות יהודית בעיר נרשמה ב–1261, כאשר הנרי השלישי, דוכס בראבאנט, דרש בצוואתו לגרש את היהודים המלווים בריבית קצוצה. בתחילת המאה ה–16 נחת באנטוורפן גל של מהגרים יהודים, שעה שהעיר התבססה כנקודה מרכזית בסחר התבלינים הפורטוגלי בצפון אירופה. בין הסוחרים היו אנוסים רבים שנמלטו ממלתעות האינקוויזיציה שהונהגה בפורטוגל ב–1536. רבים מהם עצרו בארצות השפלה רק כתחנת מעבר בדרכם לאיטליה או לטורקיה, אולם מקצתם נשארו בעיר, על אף שגם באנטוורפן לא הותר להם לקיים את מנהגיהם בגלוי. זרם המהגרים פסק עם שחרורה של הולנד מבית המלוכה הספרדי ועבר צפונה אל אמסטרדם, אך ב–100 השנים הבאות התייצבה הקהילה הצנועה ואף הקימה בית כנסת חשאי.
כוחות המהפכה הצרפתית שהגיעו לבלגיה ב–1794 הביאו עמם עקרונות של סובלנות דתית, והעניקו לראשונה חופש התיישבות לקהילה היהודית, שנוסדה באופן רשמי ב–1816. בשנת 1849 מנתה הקהילה 52 משפחות רשומות בלבד, נוסף על 25 משפחות ארעיות או מעוטות יכולת.
השינוי החל במחצית השנייה של המאה ה–19, עת יהודים אשכנזים הגיעו לעיר בעקבות עסקי היהלומים; על המתיישבים הראשונים מספרד, פורטוגל והמזרח הקרוב נוספו כעת יהודים מגרמניה, ולאחר 1881 גם מפולין ורוסיה.
בראשית המאה ה–20 התגוררו באנטוורפן כ–8,000 תושבים יהודים. כעבור 25 שנים עמד מספרם על 30,000, וערב פרוץ מלחמת העולם השנייה הם היו חמישית מתושבי העיר – לא פחות מ–60,000 גברים ונשים, שליש מהם פליטים מגרמניה ואוסטריה, אשר קיימו את הקהילה הגדולה ביותר בבלגיה ואחת החשובות במערב אירופה.
הנאצים כבשו את בלגיה במאי 1940 במערכת בזק. גורל היהודים המקומיים לא היה שונה בהרבה משל אחיהם בשאר מדינות אירופה, וכ–65 אחוז מהם נרצחו. ב–14 באפריל 1941 התחולל פוגרום בהובלת 200 משתפי פעולה פלמים ששרפו שני בתי כנסת ברחוב Oosten. ב–25 במרס 1942 מצאו עצמם קרוב ל–10,000 יהודים על הטרנספורט הראשון למחנות ההשמדה במזרח. בהמשך אותה שנה כ–1,500 גברים יהודים נלקחו לעבודות כפייה בצפון צרפת. בין השנים 1944-1942 יצאו מאנטוורפן 28 טרנספורטים לאושוויץ.
עם תום המלחמה נותר בעיר רק קומץ משפחות; בראשית שנות ה–50 החלו פליטים לשוב לבתיהם, ויחד עם זרם העקורים ממזרח אירופה עמד מספרם על 13,000. נתון זה שמר על יציבות בעשורים הבאים, אולם אופי החברה השתנה.
בשנים האחרונות הולכת ופוחתת הקהילה היהודית החילונית באנטוורפן, לעומת ההתעצמות החרדית. הגורם העיקרי לתופעה מצוי בכיס – אפשרויות התעסוקה פוחתות והצעירים יוצאים ללמוד בחו"ל ולא חוזרים.
החל מאמצע המאה ה–19 משכה אליה תעשיית היהלומים הענפה מהגרים רבים בני דת משה, שריכזו בידיהם נתח ניכר מן הענף היוקרתי. אמנם קרוב ל–80 אחוז מבני הקהילה עדיין עוסקים בצורה זו או אחרת בתחום, אולם מתחילת שנות ה–90 עבר מרכז הכובד לטובת אנשי עסקים מהודו. מתוך רווח שנתי של 22 מיליארד יורו, חלקם של האחרונים משוער כיום ב–65 אחוז, פי שניים וחצי מאשר רבע מאה קודם לכן. ההודים הביאו עמם הצלחה בבורסות היהלומים של הונג קונג וניו יורק, הם אינם שובתים ממלאכה בשבת, והם נהנים מייצור זול במולדתם – שגם הניסיון היהודי להעתיק את מפעליהם מאירופה לסין ותאילנד לא צלח מולו.
18,000 יהודים לערך מתגוררים כיום בעיר שעל הסכלדה. הקבוצות האורתודוקסיות מהוות כ–40 אחוז, לצדן קיימת הקהילה הספרדית "נוסח פורטוגזי" וכ–20 אחוז הם חילונים, חלקם הגדול יוצאי גאורגיה שהגיעו העירה עם נפילת ברית המועצות.
הזמן המוצלח ביותר לבקר ברובע הוא בימי ראשון, כאשר הרחובות שוקקי חיים בעוד שאר העיר סגורה. נוסף על 30 בתי כנסת ושני מקוואות ניתן למצוא כאן את בית הספר היהודי "בית יעקב – יסוד התורה", שנוסד ב–1903 ושוכן ב–Lange van Ruusbroecstraat 24. ברחוב Pelkin מספר 106 נמצאים המשרדים של Belgisch Israelitisch Weekblad, העיתון היהודי הגדול בבלגיה, הרואה אור פעם בשבוע. מעבר לפינה, ב–Nervierstraat 12, ניצב מרכז רומי גולדמונץ, המארח אירועים חברתיים, הרצאות וקונצרטים.

עפר פרלמן

נוסעים לאנטוורפן? הזמינו את מדריך אנטוורפן

Share.

Comments are closed.