איים: מאחורי הסורגים

0

רוב האנשים לא מקשרים בין איים לבתי סוהר, אבל במשך מאות שנים בתי סוהר על איים – או איים שלמים שהיו לבתי סוהר – היו מקומות המעצר ואף העינויים הקשים והמבודדים ביותר בעולם. לאי יש יתרונות ברורים – ככל שהוא רחוק יותר ממקומות מיושבים קשה לברוח ממנו, ככל שהים סביבו מסוכן יותר – שורץ כרישים, גלים המכים בחוזקה במצוקי וסלעי האי, או זרמים ימיים שקשה לשרוד בהם – כך היה האי למבוקש יותר כמקום לעצור בו בני אדם

סיפורי האיים שהפכו לבתי סוהר כיכבו בספרים ולימים בסרטים. בריחות נועזות, ייאוש אינסופי. אדם מסתורי במסכת ברזל הנטוש במקום שבו איש אינו יכול לראותו, אחר מגדל ציפורים במשך עשרות שנים, ויש גם כאלה שמצליחים להימלט מהאי הנורא מכל. הסיפורים וההילה המרושעת של בתי הסוהר האלה הפכו רבים מהם לאתרי מורשת עולמית ולמוקדי תיירות. כמה מהם עדיין פעילים, דוגמת בית הסוהר בסטוי (Bastoy) בנורבגיה, שנחשב למופת של שיקום אסירים, או רייקרס איילנד (Rikers Island), בית הסוהר הראשי של העיר ניו יורק השוכן ליד מסלולי נמל התעופה לה גוארדיה. האי משמש כבית סוהר מאז 1884, ויש בו כיום עשרה בתי כלא שונים שבהם עצורים 14 אלף אסירים. צוות בית הסוהר מונה למעלה מ–10,000 איש.

סנט מרגריט, צרפת – Ile Sainte-Marguerite

מול חופי קאן, עיר פסטיבל הסרטים, ניצב האי הקטן והמיוער סנט מרגריט. לאי הצר והארוך הזה, שלושה ק"מ אורכו וכ–800 מטרים רוחבו, הובא אחד האסירים המסתוריים ביותר בהיסטוריה. האסיר, שזהותו הוסתרה ככל הנראה מאחורי מסכת קטיפה שחורה, הובא לאי בשנת 1687 בזמן מלכותו של המלך לואי ה–14. הוא נכלא במבצר המלכותי על האי, ששימש באותם ימים בית סוהר ממלכתי (אפשר לראות את התא עד עצם היום הזה). לאחר זמן מה האסיר המסתורי הועבר למבצר הבסטיליה, שם הוא מת בשנת 1703 כשהיה בסביבות גיל 45.
זהותו של האסיר אינה ידועה, וכך גם הסיבה מדוע הושם בבית הסוהר, אולם במשך השנים היו השערות רבות מדוע הוא נכלא שם. אחת התיאוריות הפופולריות, לפיה היה זה אחיו הבכור של לואי ה–14, הפכה לבסיס לספרו של אלכסנדר דיומא "האיש במסכת הברזל". אסירים מפורסמים אחרים ששהו בבית הסוהר היו עבד אל קאדר, המנהיג הרוחני והצבאי במאבק נגד הצרפתים באלג'יריה, המרקיז קלוד דה ז'ופרואה (Claude de Jouffroy), ממציא ספינת הקיטור, ואיש לגיון הזרים ואחד המפקדים הנערצים בצבא צרפת, מרשל באזין (Marshal Bazaine), שגם היה האיש היחיד שהצליח להימלט מהאי: בגיל 63 שלשל עצמו המרשל מהצוקים הגבוהים של האי באמצעות חוטים שקיבלו האסירים לקשירת דברי דואר אל סירה שהשיטה אשתו אל תחתית המצוק. המרשל ברח לאנגליה ולאחר מכן למדריד, שם חי עד יום מותו.
המבצר המשיך לשמש כבית סוהר עד למאה ה–20. כיום הוא מאכלס מוזיאון לארכיאולוגיה ימית ואכסניית נוער.

אי השדים, גינאה הצרפתית – Ile du Diable

אחת ממושבות האסירים האיומות ביותר בהיסטוריה מורכבת למעשה ממספר בתי כלא, אחד על היבשת ליד בירת גינאה הצרפתית, קאיין (Cayenne), ושלושה בתי כלא על איים השמורים לאסירים הקשים ביתר – Isle Royale, Isle St. Joseph, והאי הזעיר המכונה אי השדים.  נפוליאון השלישי הוא שהקים את מושבות האסירים בשנת 1854. עד לסגירת בית הסוהר בשנת 1953, נשלחו למאסר כאן כ–80 אלף אסירים צרפתים – פושעים, מרגלים ואסירים פוליטיים. רוב האסירים שהגיעו לאי השדים הועסקו בעבודת פרך, במחנות שבהם חטבו עצים או בבניית כביש שנקרא "כביש אפס" (Route Zero), שלא הוביל לשום מקום ונועד רק לשמש מקום עבודה לאסירי עבודת הפרך. מושבת האסירים באי השדים נודעה גם כ"גיליוטינה היבשה", בשל התמותה הגבוהה במקום עקב עבודה קשה ובעיקר רעב. אסירים שלא הצליחו לעמוד במכסת העבודה היומית לא קיבלו אוכל. על פי ההערכות, כ–50 אלף מתוך 80 אלף האסירים שנכלאו במקום מתו בו.
האסיר הידוע ביותר באי השדים היה הקצין אלפרד דרייפוס, שלאחר שהורשע בעוון בגידה ריצה תקופה של ארבע וחצי שנים באי, בין 1899-1895, ואז שוחרר. אסיר מפורסם נוסף הוא אנרי שרייר, שזיכרונותיו על בריחתו מהאי שיצאו לאור בספר "פרפר" בשנת 1968 והפכו לרב מכר ולסרט הוליוודי עתיר הכנסות.
בשנות ה–60 אי השדים, שהיה באותו זמן נטוש ומכוסה בצמחייה, קיבל חיים חדשים כאשר ממשלת צרפת החליטה להקים בגינאה הצרפתית את מרכז חקר החלל. רשות החלל הצרפתית רכשה את שלושת האיים, שהיו מתחת למתווה השיגור של החלליות. בשנות ה–80 החליטה רשות החלל לשמר רבים ממבני בתי הסוהר על האי כאתר מורשת עולמית.
אחד משלושת האיים הוא כיום מלון נופש, ושני האחרים פתוחים למבקרים.

סנט הלנה, טריטוריה אנגלית – St. Helena

האי סנט הלנה ממוקם באמצע האוקיינוס האטלנטי הדרומי, 2,000 ק"מ מחופי אנגולה שבאפריקה ו–2,900 ק"מ מחופי ברזיל. זהו אחד המקומות הנידחים ביותר בעולם. זו הסיבה שהבריטים שלחו לכאן את נפוליאון לגלות, לאחר תבוסתו בקרב ווטרלו ב–1815. נפוליאון ו–26 אנשי הפמליה שהיו עמו התגוררו ב–Longwood House, מעון הקיץ הקודם של מושל האי. נפוליאון העביר את זמנו בקריאה, גננות, והכתבת זיכרונותיו. הוא היה חופשי ללכת לאן שיחפוץ בתחום מעון הקיץ. כאשר רצה להסתובב על האי ליווה אותו אחד השומרים. נפוליאון מת על האי בשנת 1821, בגיל 51.
הגישה לאי הזעיר אפשרית רק דרך הים. במקום מתגוררים כ–4,000 איש.

קויבה, פנמה – Coiba

האי קויבה ממוקם באוקיינוס השקט, 25 ק"מ מחופי פנמה. הוא משתרע על פני 1,300 קמ"ר שהופכים אותו לאי הגדול ביותר בפנמה. בתחילה המקום, שמימיו שורצים בכרישים, אוכלס על ידי אינדיאנים, ואחר כך על ידי פיראטים. בשנת 1919 הוקמה במקום מושבת עונשין בעבור הפושעים המסוכנים ביותר בפנמה. מתנגדי המשטר הדיקטטורי של עומר טוריחוס (Omar Torrijos) ומנואל נורייגה (Manuel Noriega) נשלחו למאסר באי. קבוצות של זכויות אדם דיווחו פעמים רבות על התנאים הקשים במושבת העונשין, כולל מקרים של עינויים ורצח. אחד האסירים שנכלאו במקום, העיתונאי הפנמני ליאופולד אראגון, דיווח שהאסירים נדרשו לרוץ בין שתי שורות של שומרים שהיכו אותם באלות. מושבת העונשין נסגרה סופית בשנת 2004.
מכיוון שהאי מעולם לא פותח יש בו שטחים גדולים של יער טרופי טבעי ולא נגוע, ביצות של מנגרובים וחופים בראשיתיים. בשנת 2005 נחנכה שמורת הטבע הלאומית של קויבה, הכוללת את האי ועוד 37 איים קטנים יותר ושטחי הים המקיפים אותם. שמורת הטבע הוכרזה כאתר מורשת עולמית.

אלבה, איטליה – Elba

האי האיטלקי אלבה, שנחשב לחלק מטוסקנה, הוא השריד היבשתי הגדול ביותר לאזור שבעבר חיבר בין הפנינסולה האיטלקית לקורסיקה. האי היה ידוע עוד בעת העתיקה בעיקר מכיוון שהיו בו מחצבי ברזל גדולים. בשירו האפי על מסעותיו של יאסון והארגונאוטים הזכיר המשורר היווני אפולוניוס את האי, שם נחו החיילים אחרי חלק מתלאותיהם.
אך הסיבה האמיתית לתהילתו של המקום כבית סוהר היא הסכם פונטנבלו. ההסכם שנחתם ב–1814 הגלה את נפוליאון לאי הזה בים התיכון. הוא בילה באי 300 יום עד שהצליח להימלט, לחזור לצרפת ולצאת לקרב אחרון – קרב ווטרלו.

צוות מטרופוליס

רוצים לקרוא עוד על איים? להזמנת המגזין לחצו כאן
נוסעים למלטה? להזמנת המדריך לחצו כאן

Share.

Comments are closed.