הטומולוס מהרודיון: מצבת הנצח של הורדוס

0

בעקבות שיחה עם רועי פורת (משלחת חפירות הרודיון ע"ש אהוד נצר)

הדאגה לגוף לאחר המוות, ובעיקר לנשמה, הטרידה רבות את אנשי העולם הקדמון. ואולם, בעוד רוב בני האדם נקברו בתוך בור באדמה, ללא ציון וללא סימן – מלכים, אצילים ובעלי ממון יכלו להרשות לעצמם לא רק מקום קבורה מסודר, מצויד בכל הדרוש למעבר ולחיים בעולם הבא, אלא גם ציון קבר מרשים שישמר את זכרם למען הדורות הבאים. הדאגה לשלמות הקבר ולשרידים שנקברו בו בשנים ובדורות שלאחר המוות הייתה מורכבת ביותר. כבר מקדמת דנן דאגו מלכים ושועים שקברם לא רק ייראה למרחוק אלא יהיה גם חסין בפני פגיעתם של גנבים ומחפשי אוצרות. צווים מוסריים, דתיים ומאגיים היו הנדבך הראשון בשמירה על הקבר, אולם היה ברור שיש להוסיף הגנות נוספות, ארציות יותר. לצורך כך נבנתה הפירמידה, ערימת אבן עצומה שהקבר הוסתר ונאטם בתוכה, כך שפּילוס הדרך אל אוצרות המת חִייב חציבה באלפי טונות של אבן. כזו היא גם התצורה הפופולרית יותר: הטומולוס – ערימת עפר גדולה שהוערמה מעל לקבר. גבעת העפר איפשרה לא רק לראות את הקבר ממרחק, אלא גם שמרה על מנוחתו של המת ועל רכושו. הטומולוס, גבעה עגולה המתנשאת מעל לקבר, היה בשימוש משחר הדורות ועד לימינו, וזכה לעדנה בעיקר בתקופה היוונית והרומית.

מערב, מזרח, והחיבור ביניהם

"השכם צברנו את כל עצמותיך הלבנות, אכילס
שמנו אותן ביין נקי ובשמן משחה. ואמך
נתנה כלי בן ידותיים עשוי מזהב, מתנת
יד דיאוניסוס – היא אמרה – ומעשה הפיסטוס המהולל,
בו תנחנה, אכילס המזהיר, כעת עצמותיך
יחד עם עצמות פטרוקלוס בנו של מיטיוס, תשכב
לבדך, בלי אנטילוכוס אשר אהבת בעולם
יותר מכל ידידיך אחרי מות דודך פטרוקלוס.
גבעה גדולה ונפלאה שפכנו לך אז אנחנו,
מחנה הקדש של חיל הארגאים, כל רומי–הכידון,
מרום על סלעי החוף, ליד ים הלספונטוס הגדול,
למען יראוה מרחוק יורדי הים באניות
כל החיים אתנו ואשר יבואו אחרינו."
(הומרוס, אודיסיאה, ספר כ"ב: 84-72,
תרגום מיוונית: שאול טשרניחובסקי, הוצאה עם עובד)

כך מתאר הומרוס את קבורתו של אכילס, גדול גיבורי טרויה והעולם ההלניסטי. לאחר שהגופות נשרפו על מוקד גדול, נערמה ערימת עפר גדולה, טומולוס, מעל לכדים שהכילו את האפר. הטומולוס של אכילס ורעיו לא היה רק מוטיב מיתולוגי, אלא מקום אמתי, אתר עלייה לרגל, שבו נערכו טקסים לכבודו של גדול הגיבורים.
מותו של אכילס אינו מתואר באיליאדה, למרות שהוא נרמז בה. בסופה של האודיסיאה, לעומת זאת, צלו של אגממנון מספר לצלו של אכילס על מותו ועל קבורתו של אכילס, ועל בניית הטומולוס מעל לקבר. באיליאדה ישנה התייחסות לעוד כמה קברי טומולוס. חלקם קשורים לאבותיהם של בני טרויה, אחרים מתוארים כאתרים שבהם ייקברו הגיבורים היוונים שהשתתפו במלחמת טרויה. בספר השביעי של האיליאדה, כאשר הקטור מזמין את אחד היוונים לצאת לקרב נגדו, הוא מתפאר ומכריז שהיווני שיעז להילחם בו ייקבר תחת ערימת עפר גדולה שתיראה מרחוק:

"אולם גוויתו אשלח לספינות הדורות המשוטים,
וקבור יקברוהו בני האכיים יפי המחלפות
ושפכו לו תל על יד הלספונטוס רחב הידיים;
והיה באחרית הימים, ואמר בן דורות יבואו
עושה דרכו בים משחיר בספינה מרובת משוטים:
הנה זה קברו של אדם, שמת לפני עידן ועידנים,
עלה הגבורה על אחיו, והקטור הנהדר הכהו!"
(איליאדה, ספר שביעי, 90-84,
תרגום מיוונית: שאול טשרניחובסקי, הוצאה עם עובד)

לקבר אכילס הייתה משמעות מעבר למיתולוגיה היוונית הקדומה. הגיבור עצמו, מלחמת טרויה, ומיקום הקבר במזרח הים התיכון – סימנו בתקופה היוונית והרומית את החיבור בין המערב למזרח. מלחמת טרויה הייתה מטפורה שבה אנשי המערב כבשו את המזרח, שבה היוונים התגברו על הברברים. עבור הדורות, דווקא בני טרויה המובסים זכו לסימפטיה של העולם העתיק, ופתחו את הדרך לרחישת כבוד כלפי שני הצדדים הלוחמים כשווים.
אלכסנדר מוקדון ראה עצמו כאכילס שני, היוצא לקרב ומנצח את הברברים. בדרכו לכיבוש המזרח הוא מבקר בקברו של אכילס, רץ ערום סביבו, ומניח זר בתחתית הטומולוס הגדול. רעהו, הפסטיון, מבצע טקס דומה בטומולוס סמוך שזוהה כקברו של פטרוקולוס, ידידו ומאהבו של אכילס.
הרומים ראו עצמם כצאצאי בני טרויה, והקיסרים נהגו לבקר בטומולוס של אכילס ולקיים למרגלותיו טקסים.  הקיסר קרקלה אפילו קבר את אחד ממשרתיו המשוחררים בקבר טומולוס סמוך לקברו של אכילס.
בשנת 1977 התגלו בורגינה, בצפון יוון, כמה קברי טומולוס השייכים למשפחתו של אלכסנדר הגדול. הארכיאולוג היווני מנוליס אנדרוניקוס, שחשף את אתר הקבורה של מלכי מקדוניה, טען שאחד הקברים הוא קברו של פיליפ השני, אביו של אלכסנדר הגדול. החפירה בורגינה חשפה כמה קברים שלא נשדדו או הופרעו, ובהם אוצרות זהב רבים. שלושה קברים נוספים נחשפו בחפירות בשנות ה–90. בין יתר הקברים היה גם קבר שזוהה כקברו של אלכסדנר הרביעי ממקדון, בנם של אלכסנדר הגדול ורוקסנה. חוקרים אחרים ערערו על קביעתו של אנדרוניקוס, וטענו שהקברים שייכים לדורו של אלכסנדר הגדול עצמו, וייתכן  שבקבר הטומולי הגדול בורגינה קבור אחיו למחצה של הכובש הגדול.
אלכסנדר עצמו מת ממחלה בבבל העתיקה, ליד בגדד של ימינו, בשנת 323 לפנה"ס. מפקדי צבאו מינו במקומו את אחיו למחצה, פיליפ השלישי. פיליפ לקח לעצמו את סמלי המלכות ואת כליו של אלכסנדר על מנת לחזק את שליטתו. בנו של אלכסנדר הגדול, אלכסנדר הרביעי, מונה לשלטון יחיד עם פיליפ השלישי, אך הוא נרצח בסביבות שנת 310 לפנה"ס. יש הסבורים כי דווקא הוא קבור באחד הקברים בורגינה, שבתוכו התגלו עצמותיו של נער צעיר.
בשנת 28 לפנה"ס, לאחר שניצח את אנטוניוס וכבש את מצרים, חזר אוגוסטוס לרומא והחל לבנות מוזוליאום לעצמו ולבני משפחתו, בקצה הצפוני של הקמפוס מרטיוס. הוא נקבר שם 40 שנה אחר כך, בשנת 14 לספירה. לפני כן קבר במוזוליאום המפואר את בן דודו מרצלוס, בשנת 23 לפנה"ס. בשנת 10 לפנה"ס, נקברה במוזוליאום אוקטביה, אחותו של אוגוסטוס. שנתיים קודם לכן נקבר שם מרקוס אגריפה (בשנת 12 לפנה"ס), יד ימינו של אוגוסטוס, שהיה נשוי ליוליה, בתו של אוגוסטוס, וידידו הקרוב של הורדוס. יוליה ובתה לא נקברו במוזוליאום (אוגוסטוס התנגד לחייה הפרועים), אולם דרוסוס (בנו של טיבריוס), יוליוס וגאיוס (בניהם של אגריפה ויוליה), לוויה (אשתו של אוגוסטוס), טיבריוס (בנה של לוויה, אשת אוגוסטוס מבעלה הראשון), אגריפינה (בתם של אגריפה ויוליה ואמו של הקיסר קליגולה) ובעלה גרמניקוס, נרון ודרוסוס (האחים של קליגולה) ופופיאה (אשתו של נירון) – כולם נקברו במוזוליאום המפואר, כמו גם הקיסר נרווה, בשנת 96 לספירה.
למרות שהמוזוליאום עבר שינויים רבים במהלך הדורות, הארכיטקטורה של המבנה המקורי ברורה בתוכניתו: טומולוס עגול, המורכב מכמה טבעות עשויות אדמה ולבנים. מעל למבנה התנשא גג בצורת קונוס, ובראשו פסל של אוגוסטוס. קמרונות נשאו את הגג ונפתחו אל חללי קבורה בתוך המבנה. שני אובליסקים מגרניט ורודה ניצבו משני צדי מסדרון הכניסה המקומר. קוטר המבנה היה 90 מטרים והוא התנשא לגובה של 42 מטרים.
קבר אוגוסטוס נבזז בשנת 410 על ידי הוויזיגותים. בימי הביניים הטומולוס הפך למצודה ואחר כך לחורבה. בשנת 1930 המבנה שונה, שופץ, ועבר שימור במסגרת העיצוב מחדש של רומא על ידי בניטו מוסוליני.
אוגוסטוס, כמו רבים לפניו ואחריו, ראה בעיני רוחו את הטומולוס המפורסם של אכילס, וייחס חשיבות מרובה לא רק לביקור של אלכסנדר הגדול במקום, אלא אולי גם לקברים של המלכים המקדוניים – כולם בצורת טומולוס.
בבואנו לדון בהרודיון, אי אפשר להתעלם מקברי הטומולי הענקיים בנמרוד דאג, כיום בדרום מזרח טורקיה. בשנת 62 לפנה"ס הקים אנטיוכוס הראשון, מלך קומגני, בראש הר נישא (2,100 מטרים מעל פני הים), מקדש קבורה בצורת טומולוס, כשמשני צדי המקדש פסלי ענק בגובה של שמונה עד תשעה מטרים, שני אריות, שני עיטים, ואלים מהפנתיאון היווני- ארמני ואירני. הפסלים ישבו על כסאות ענק בראש ההר, אולם איקונוקלסטים מאוחרים יותר "ערפו" את ראשיהם ודרדרו אותם במרגלות הגבעה. הטומולוס עצמו, בראש ההר, מתנשא לגובה של 49 מטרים ובעל קוטר של 152 מטרים.

המוזוליאום של הורדוס

החוקרים הראשונים שהגיעו להרודיון הגיעו למסקנה הברורה שההר נבנה כטומולוס. המעטפת המתוכננת להפליא שהקיפה את ההר ואת הארמון המבוצר בפסגתו – הצביעו על מתכונת של טומולוס – אתר קבורה מפואר שהורדוס הגה בסגנון האדריכלי הדרמטי שלו. הארמון המבוצר, והמגדל העגול שבחלקו המזרחי, שהתנשא לגובה של כ–40 מטרים, היווה בשלב זה מונומנט מרשים בראשו של הטומולוס. ואולם, התפישה שעל פיה הורדוס תכנן את הרודיון כיחידה אינטגרלית אחת שבה כל החלקים נבנו בשלב בנייה אחד, החלה להיסדק לאחר גילוי הקבר על המדרון הצפון-מזרחי של ההר.
לפני גילוי הקבר הראה פרופ' אהוד נצר כיצד כל החלקים הארכיטקטוניים של האתר מותאמים זה לזה ומאורגנים על מערכת צירים ברורה. הארמון העגול, מיקום המגדלים, היחס בין מערכת המדרגות המונומנטלית לארמון, מבצר ההר, ומקומם של המבנים בהרודיון תחתית. כיוונו של גרם המדרגות הזה, אשר הותאם למילוי העפר של הטומולוס, וכניסתו אל מבנה ההר בציר של 45 מעלות, החוצֶה אותו לשני חצאים – כל אלה חיזקו את הדעה שיש כאן מערכת מונוליטית שתוכננה כיחידה אחת, פרי שאיפתו של הורדוס לבנות לעצמו אחוזת קבר כדוגמת הטומולי של אכילס, של אנטיוכוס, ובעיקר של אוגוסטוס. ואולם, הורדוס שאף שאחוזת הקבר תשתלב גם עם המשך החיים והפעילות במבנה ההר ובהרודיון תחתית. מי שקורא את תיאור הלוויתו של הורדוס, שעוצבה ברוח ובסגנון של הלווית אלכסנדר מוקדון, אינו יכול שלא להתרשם מהשפעת סיפור חייו של המקדוני הגיבור על הורדוס, לצד אותם רעיונות של חיבור בין מזרח ומערב, של שליט אחד השולט על עמים רבים הסוגדים לו בחייו ובמותו.
החפירות בשנים האחרונות, בנבכי המעטפת של הרודיון, חשפו את דרך בנייתה – את ראשית עוצמתה של המעטפת. מדובר בעבודה הנדסית מונומנטלית. בניית מדרון תלול של כ–400 אלף מטרים מעוקבים של אבנים ועפר, בצורת קונוס מדויק, מסביב לארמון בהרודיון – איננה עניין של מה בכך. אין ספק כי לפני הקמת המעטפת נעשו ניסיונות ובדיקות הנדסיות כדי ללמוד כיצד בונים מדרונות תלולים ככל שניתן, כדי שלא יגלשו וכדי שלא ייווצרו בהם חריצים וערוצי זרימת מים בסופות הגשם. בתוך כך נבדקו סוגי החומרים אשר ירכיבו את השכבות השונות שיבנו את הקונוס.
במהלך החפירות באזורים שונים במעטפת, התגלו כפי הנראה, כמה ניסיונות קודמים לבנות מעטפת שכזו, או לפחות לנסות מרכיבים שונים בבנייתה. הקיר המשופע המסתורי המקיף את ההר, שנבנה לתפארה ונקבר בתוך המעטפת של הטולוס, הוא ככל הנראה ניסיון שכזה. גם החלקת הסלע בשטח גדול של המדרון המזרחי של ההר, הנה כנראה אחד השלבים הקדומים בבחינת המעטפת.
המעטפת אינה עשויה מקשה אחת. בחתך המעטפת שעשה צוות החופרים התגלתה מערכת מתוחכמת של שכבות, כאשר כל שכבה בנויה להתמודד עם מרכיב אחר בקיום המעטפת, ויחד הן נועדו לשמור על יציבות המדרון. בעוד שהשכבות התחתונות בנויות מחצץ ומעפר כהה, אשר נשפכו מכיוונים שונים והודקו היטב, השכבה העליונה בנויה מגושי סלע קירטון מזוותים ואלסטיים אשר אחזו היטב זה בזה. פני המדרון שמעל שכבה קירטונית זו, ככל הנראה נאטמו והוחלקו במכוון בכדי למנוע חדירת מים. עצם קיומה של המעטפת עד עצם היום הזה, העומדת באותה זווית שהורדוס תכנן, ללא ערוצים וחריצים, ללא גלישות, שלמה לחלוטין – היא ההוכחה ליכולת ההנדסית של הורדוס. מזבלות מתקופת המרד הראשון שנמצאו על מדרונות הקונוס מלמדים שהמעטפת שאנו רואים כיום היא בדיוק אותה מעטפת שאותה תכנן וביצע הורדוס. על מנת ליצור את מראה הקונוס המושלם, נותקה לקראת בניית המעטפת הגבעה שעליה בנויה הרודיון מהגבעה הסמוכה שממזרח לה, שהייתה במקור המשך הרכס שעליו נבנתה הרודיון. בתוך כך הועמק הגיא שבין הגבעות, והעפר שנחפר שימש לבניית הטולוס.

חידה חדשה

גילוי הקבר על מדרון ההר, ובעקבותיו גילוי המבנים הנוספים שהיו חבויים מתחת למעטפת, גרמו לשינוי משמעותי בתפישת הדרך שבה נבנתה הרודיון. חשיפת מערכת המבנים בתוך המעטפת והקבר, הבהירו שלמעשה הרודיון לא נבנתה מקשה אחת בשלב אחד. היו כאן לפחות שני שלבים. השלב שלפני בניית המעטפת והשלב האחרון – לאחר בניית המעטפת. הגורם המפתיע בחשיפת המבנים שמתחת למעטפת, הוא גילויו של גרם מדרגות נוסף שעלה להר, קדום יותר, הממוקם ממש ליד גרם המדרגות הגדול שהיה מוכר לכולם מאז ימיו של הורדוס ויוספוס שתיאר אותו.
המפתיע בגרם המדרגות הקדום הוא העובדה שהוא אמנם נבנה בצמוד למקום שבו נבנה גרם המדרגות המאוחר יותר, אבל בזווית שונה ממנו. בעוד גרם המדרגות המאוחר מוביל בדיוק לכניסה המונמנטלית, הסתומה כיום, אל ארמון מבצר ההר – המדרגות הקדומות יותר הובילו כנראה למקום אחר, לנקודה הנמצאת ממזרח לכניסה המוכרת אל הארמון מבצר ההר, בינה לבין המגדל המזרחי הגדול.
גרם המדרגות הקדום משתלב ארכיטקטונית עם מבנה הקבר שממזרח לו ועם התיאטרון שממערבו. הוא מתחיל בנקודה לא ברורה עדיין בתחתית ההר ועולה למקום לא ידוע בראש ההר. גרם זה הוא ישר וטקסי בדיוק כמו גרם המדרגות המאוחר. בשניהם ישנן מדרגות בנויות אבן גיר לבנה (שיוספוס טעה לחשוב שהנה אבן שיש), ברוחב של שישה מטרים (מגרם המדרגות הקדום נמצאה מדרגה אחת שנשתמרה באתרה).
גרם המדרגות המאוחר משתלב יפה עם הצירים הארכיטקטוניים של הארמון, ונבנה בעת בניית המעטפת שיצרה את ההר המלאכותי מסביב להרודיון. מכאן שגרם המדרגות הקדום יותר מייצג שלב בניה שקדם לבניית המעטפת, ודומה שאינו משתלב עם הכניסה הנוכחית לארמון מבצר ההר. מכאן מבצבצת אפשרות מהפכנית בתפישת כל מה שנכתב עד כה לגבי הרודיון: שגם בראש ההר היו שני שלבי בנייה, שלב קדום, שהגישה אליו הייתה מגרם המדרגות הקדום, ושלב מאוחר, שהגישה אליו הייתה מגרם המדרגות המאוחר.
גילוי גרם המדרגות הנוסף, יחד עם האפשרות שהיו שני שלבים בהרודיון, לא רק שמשנים את תפיסת העולם שהייתה מקובלת עד לאותו זמן, אלא גם מציבים חידה גדולה לגבי הרודיון, נעלם ענק לגבי בנייתו של ארמון מבצר ההר. האומנם ייתכן שלפני שהוקם ארמון מבצר ההר שאנו מכירים כיום, נבנה מבנה אחר, קדום יותר, על ההר, בצורה אחרת ובבניה אחרת, שמערכת המדרגות הקדומה הובילה אליו?
בשנותיו האחרונות עשה הורדוס שינויים משמעותיים בהרודיון. בניית הר מלאכותי של כ–400 אלף מטרים מעוקבים אבן ועפר הנו בהחלט מהלך מהפכני. לפני השינוי הזה עמד הקבר ללא המעטפת שסביבו, על מדרון ליד המדרגות ולצד התיאטרון, וכך, חשוף, עמד גם מבנה הארמון המבוצר שעל ההר. הרעיון לבנות טומולוס לא עולה אצל הורדוס במפתיע. יש כאמור סימנים שהוא כבר ניסה לבנות דבר דומה, ליצור קונוס שיפועי מההר עוד לפני שנולדה התכנית הסופית של בניית המעטפת. אך כעת, לאחר שברור שהיו שני שלבים לפחות בבניית הרודיון, נשאלת השאלה: כיצד נראתה הרודיון בשלב הקדום יותר?
השאלה הזו מובילה אותנו חזרה לנקודת המוצא במחקר הרודיון, חזרה למה שמשך את החוקרים מראשית המחקר: המגדל המזרחי גדול הממדים. מכל ארבעת המגדלים של ארמון מבצר ההר, הוא השלם היחיד. שלושת האחרים הם חציי מגדלים שנבנו באותו זמן, מחוברים במסדרון עגול בעל ארבע או חמש קומות, שממנו היו כניסות אל המגדלים וכנראה גם חדרי מדרגות שהובילו אל הקומות העליונות של המסדרון ואל הקומות העליונות של המגדלים. המגדל המזרחי השלם, אינו מחובר למערכת הזו. המסדרון לא מקיף אותו ולא נכנס אליו, אלא מסתיים לידו. צמוד אליו. ברור כשמש שהמגדל נבנה קודם לשאר הארמון, אך האם זהו "שלב טכני" בבניה בלבד?
הורדוס אהב מגדלים מנותקים מהסביבה על מסדי אבן חזקים, שהחזיקו את המגדל הגבוה על מערכת החדרים שהיו בקומותיו העליונות. כך בירושלים, בשלושת המגדלים הגדולים שעמדו מצפון לארמונו, וכך אולי בהרודיון. מהמגדל בהרודיון שרד בעיקר המסד – עשרה מטרים גובהו, מלא כולו באבן. איש לא חדר אליו עד כה למרות שנעשו כמה בדיקות לגבי הרכבו. מעל המסד ניצב בור מים גדול – ששרידיו עדיין קיימים – ומעליו כמה קומות של חדרים. רצפות החדרים של קומת החיים התחתונה של המגדל עדיין נראים. הארכיאולוג הצרפתי דה סוסי, שביקר בהרודיון ב–1851, אפילו עקר פסיפס מאחד מחדרי המגדל ולקח אותו עמו למוזאון הלובר בפריז (הוא נהג כך לגבי לא מעט ממצאים שגילה בארץ). המגדל בהרודיון התנשא לגובה של 40 מטרים – כמעט פי שניים מגובהם של המגדלים האחרים, והוא ניצב בנקודה הגבוהה ביותר בהר.
מכיוון שאין חיבור בין המגדל ליתר המצודה, נשאלת השאלה: כיצד עלו אל המגדל? עד לגילוי הקבר של הורדוס במדרון, התייחסו כולם למגדל הגדול כאל מונומנט מרכזי בהרודיון. הקבר, כך סברו כמה מן החוקרים, צריך להיות בתוכו או למרגלותיו. האם ייתכן שגרם המדרגות הקדום, שעל פי כיוונו הוא מוביל לנקודה שבין הכניסה המאוחרת לארמון מבצר ההר ולמגדל, הוביל למעשה אל הכניסה למגדל או לחדר מדרגות שעלה למגדל? ואולי ייתכן שלמרגלות המגדל עמד מבנה אחר, שגרם המדרגות כיוון אליו?
יש לציין שפרופ' גדעון פרסטר, שחפר והכין את ההר לביקורים בסוף שנות ה–60, שם לב שבמקום שבו הייתה הכניסה לארמון מבצר ההר נעשתה בימי קדם חסימה מסיבית של הפתח. הוא ייחס חסימה זו לקבורתו של הורדוס ואטימת הארמון לאחר שהורדוס הובא לקבורה. כיום, בעקבות החפירות בשנים שלאחר מכן, ידוע כי חסימת הכניסות נעשתה על ידי לוחמי בר כוכבא, שלא רק חסמו את מסדרון הכניסה אל ההר, אלא מוטטו את המסדרון ועקרו את המדרגות על מנת למנוע חדירת יחידות רומיות לתוך המפקדה שהוקמה במקום.
הפתרון לחידת גרמי המדרגות נמצא כנראה בקטע הלא חפור של מסדרון הכניסה ובשטח שבין הכניסה למגדל המזרחי. בימים אלו החל צוות משלחת חפירות הרודיון, הכולל את הארכיאולוגים יעקב קלמן, רועי פורת ורחל צ'אצ'י, בעבודת חפירה שתפתח את מסדרון הכניסה מחדש. הכוונה היא שהכניסה לארמון מבצר ההר יהיה דרך הכניסה המקורית ולא דרך השביל המדורג העולה כיום לראש ההר. אולם יחד עם העבודות לפתיחת המעבר הזה מקווה הצוות לגלות פרטים נוספים.
כבר היום ניתן לראות את הקשתות הגדולות וקירות התמך שתמכו את המעבר, וכמה קורות עץ שהוחדרו לתוך הקשתות על ידי מהנדסיו של הורדוס כדי לתת גמישות לקירות בזמן רעידות אדמה וזעזועים אחרים. פתיחת המסדרון יאפשר גם לבדוק מה מסתתר מתחתיו, ולחקור ביתר שאת לאן הוביל גרם המדרגות הקדום של הרודיון.
בימים אלה השלימו אנשי משלחת חפירות הרודיון בניית מערכת של מדרגות וגשרי עץ המאפשרת גישה אל שרידי קברו של הורדוס. בדרך לשם עוברים מעל לתיאטרון שהתגלה בשטח זה, ובלי משים גם מעל לשני גרמי המדרגות המובילים אל ההר. ניתן לראות בבירור את הזווית השונה של שתי המערכות הצמודות, ולהרהר אילו הפתעות נוספות צפויות לנו באתר הקבר המפואר של הורדוס, שכן תהליך הבנת הטומולוס של הרודיון מצוי עדיין רק בראשיתו.

Share.

Comments are closed.