רכבות: ארמונות על גלגלים

0

דודי פריץ נהג כל שנה, בתחילת אוגוסט, לצאת לחופשה באירופה. הוא היה שט במעבורת מחיפה לאתונה ושם רוכש כרטיס פתוח לחודש ברכבת, כולל רכבות הלילה. כך, במשך חודש שלם, היה נע בין בירותיה ועריה של אירופה, מבקר את אוצרות האמנות שכה אהב. מוזאונים, כנסיות, קתדראלות, בכולם ביקר דודי הנווד, כאשר הוא מקדיש את היום לביקורים בערים ואת הלילות לשינה ברכבת. לא איש צעיר היה דודי פריץ. כבר מזמן עבר את שנתו ה–70. אבל התרבות הייתה בנשמתו וכרטיס הרכבת שרכש, כרטיס סטודנט או פנסיונר, שימש אותו יפה גם לנסיעה וגם ללינה.
גם כיום אפשר לנסוע ברחבי אירופה ברכבות לילה. השירות קיים בכמה וכמה מדינות ומאפשר מעבר מעיר לעיר, ממרכז למרכז, בנוחות ובמהירות – וחוסך את התשלום למלון. לנסיעות הללו, נסיעות רכבות הלילה, מצטרפות כיום הרכבות המהירות – היורוסטאר וה–TGV, המתחרות בזמן ובנוחיות עם טיסות פנים–אירופיות. הטיסה מלונדון לבריסל, לדוגמה, נמשכת כשעה בסך–הכול, אבל צריך להגיע לשדה התעופה, עניין שבלונדון לוקח זמן, לעשות צ'ק אין, לבדוק את המזוודות וכמובן להגיע לפני הזמן כך שאפשר יהיה לעבור את מסכת הטרדות הרגיל של שדה התעופה. הנסיעה ברכבת היורוסטאר בין לונדון לבריסל נמשכת כשלוש שעות, ויש להגיע לתחנת הרכבת סנט. פנקראס בלונדון כחצי שעה בסך–הכול לפני צאת הרכבת, לעלות בנינוחות לרכבת ולהתרווח במושב. אם כבר מדברים על מושב – המושבים גדולים יותר מאשר אלו שבמטוס, מרווחים יותר, ואפשר לקום וללכת לקרון המסעדה או לבר. בסופו של דבר הנסיעה נינוחה יותר ומשך הנסיעה בין מרכז עיר למרכז עיר – הוא בדיוק כמו זמן טיסה.
בשמים הצפופים מעל שדות התעופה המרכזיים בעולם, עם מחירי הדלק המאמירים ועם דרישות הביטחון המחמירות, הרכבת מתחילה לשמש אלטרנטיבה ראויה לטיסה, בעיקר לטיסות הקצרות. לונדון, פריז, בריסל, ונציה ועוד שלל יעדים נוספים כבר מחוברים ברשת הרכבות המהירות של אירופה – והתהליך הזה רק ילך ויגבר בשנים הבאות.
בד בבד עם תהליך הפיכת הרכבת לתחליף ראוי למטוס, ענף תיירות חדש לחלוטין מתפתח – ענף רכבות הפאר. הרכבות הללו עניינן נוסטלגיה, שחזור תור הזהב של הרכבת שבו נהגו בעלי אמצעים לתור את העולם ברכבות פאר – של פולמן או ווגון לי – שבהן אפשר היה להתרווח בתאים, להתלבש לארוחת ערב מפוארת בקרון המסעדה, לשבת בקרון ההסבה מסביב לפסנתר לערב של ריקודים, לפגוש חברים חדשים בקרון הבר או לעשן מקטרת בשקט – בקרון העישון. מבחוץ השתקפו נופי העולם – הרים מושלגים, ערבות אפריקאיות מלאות חיות בר וערים עתיקות. מעת לעת עצרה הרכבת ואפשר היה להתרווח ולנוח בגרנד הוטל הצמוד לתחנות הגדולות. רבבות ספרים נכתבו על הרכבות הללו ומאות סרטים נעשו עליהן. עולם שלם שנדמה כי נעלם. אולם בשנים האחרונות רכבות הפאר חוזרות. ארמון על גלגלים עם האירוח המפואר ביותר האפשרי ועם אוכל משובח. המחירים, כמובן, בהתאם.

הרכבת הטרנס–סיבירית, רוסיה
למעשה אין רכבת הקרויה "הטרנס–סיבירית" אלא מדובר בסוגים שונים של רכבות הנוסעות לאורך המסילה הארוכה הזו. רכבת ה–Rossiya יוצאת פעם ביומיים. המסע לאורך 9,258 הקילומטרים נמשך שישה לילות. ברכבת קרונות שינה, מחלקה ראשונה – תאים לשני אנשים (ספות נפתחות), ומחלקה שנייה – תאי שינה לארבעה אנשים. ברכבת יש, כמובן, גם קרון מסעדה. מחירי הנסיעה נעים בין 640 דולר (במחלקה השנייה) ל–1,070 דולר (במחלקה הראשונה). מוולדיווסטוק אפשר להמשיך במעבורת לדרום–קוריאה או ליפן (שיט של שני לילות).
רבים לוקחים את הטרנס–סיבירית כדי להגיע לסין. למטרה זו קיימות שתי אפשרויות: ממוסקבה לבייג'ינג דרך מונגוליה או ממוסקבה לבייג'ינג דרך מנצ'וריה. המסלול דרך מונגוליה הוא ללא ספק המסלול המרתק ביותר ברכבת הטרנס–סיבירית. הרכבת, שהיא רכבת סינית, יוצאת ממוסקבה פעם בשבוע, בכל יום שלישי בערב, והמסע נמשך שישה לילות. הרכבת חוצה את סיביר, את מונגוליה ואת מדבר גובי, ונכנסת לסין (בכיוון השני היא יוצאת מבייג'ינג בכל יום רביעי בבוקר). לרכבת קרונות דה–לוקס (תאים זוגיים), וקרונות מחלקה ראשונה ושנייה עם ארבע מיטות בתא. המחירים נעים בין 800 ל–1,100 דולר. הרכבת דרך מנצ'וריה, רכבת רוסית, קצרה ביום אחד, שישה ימים וחמישה לילות – המחירים והתנאים דומים לאלו שברכבת הסינית.
הרכבות הרגילות, הרוסיות והסיניות, בטוחות גם מבחינת בטיחות הנסיעה וגם מבחינת הבטיחות האישית, והפכו בשנים האחרונות לדרך הנפוצה עבור צעירים רבים מאירופה להגיע לסין ולמזרח. כיום כבר מתחילים להצטרף למגמה זו גם ראשוני התרמילאים הישראלים. למי שאינו מעוניין לעשות סיור תרמילאים קיימת גם אפשרות מפוארת ויקרה – רכבת פרטית – מלון מפואר על גלגלים, שיתרונו הוא לא רק במסע עצמו אלא גם בעצירות, סיורים וביקורים בדרך, חימום תת–רצפתי, חדרי הסבה וקריאה וארוחות גורמה. המחירים בהתאם.

הרכבת הכחולה, דרום–אפריקה
אחת מרכבות הפאר המפורסמות ביותר בעולם, עם מסלולים שמאפשרים הרפתקה אפריקאית גדולה יותר. הרכבת הכחולה היא דוגמה קלאסית של חוויית רכבת הפאר, בייחוד כשהיא נוסעת במסלול המפורסם ביותר שלה מפרטוריה לקייפטאון. הרכבת יוצאת בבוקר ועוברת באזור הערבות של קארו (Karoo), משם חולפת דרך מחוזות גידול היין של דרום–אפריקה ומגיעה לחופי קייפטאון למחרת בצהריים.
העצירות בדרך משלבות סיור בעיירה קימברלי, המוקד הנטוש של בהלת היהלומים במאה ה–19. הנסיעה נמשכת 27 שעות והרכבת כוללת כמובן קרון מסעדה וקרונות סלון וקריאה בנוסף לקרונות השינה, שהם סוויטות בלבד.

קוזקו למאצ'ו פיצ'ו, פרו
זו אינה מסילה ארוכה במיוחד, קצת יותר משעה וחצי לכל כיוון, אבל היא מאפשרת להגיע לאחד האתרים הנידחים כמעט הכי יפים בעולם, העיר האבודה מאצ'ו פיצ'ו. הרכבת, הקרויה על שם מגלה האתר, היראם ביגהם, ומנוהלת כיום על ידי חברת בלמונט (לשעבר האוריינט אקספרס), נוסעת לאורך העמק הקדוש של בני האינקה לצלילי מוזיקה פרואנית ובליווי ברמן שמוכן ללמד אתכם לערבב משקאות מקומיים בקרון הבר. עיצוב הקרונות (בסגנון פולמן 1920) הוא כיאה לסגנון – כולל עץ מהגוני מבריק וחלקי נחושת מצוחצחים. הרכבת מורכבת מארבע קרונות נוסעים, שני קרונות מסעדה מהודרים, קרון תצפית עם בר ומטבח מצויד היטב. קיבולת הנוסעים ברכבת היא 84 איש בסך–הכול.

רכבת הקרחונים, שווייץ
מסילת הברזל בין צ'רמט וסנט מוריץ עוברת דרך הנופים המרגשים ביותר של הרי האלפים. כדי להגיע לסנט מוריץ, מרחק של 290 ק"מ, הרכבת עוברת מעל 300 גשרים ודרך 90 מנהרות. נוסף על כך, המסלול עובר ליד הריין והרון – שני הנהרות המרכזיים באירופה. במהלך הדרך המסילה מטפסת ויורדת בין הפרשי גובה של 1,500 מ'. הרכבת, שהחלה לפעול ב–1930, אינה רכבת אקספרס במובן המהיר של המילה, אלא רכבת נינוחה ומפוארת שהנסיעה בה נמשכת שבע שעות וחצי. הרכבת חוצה את מעבר אובראלפ (Oberalp Pass) בגובה של 2,033 מ' מעל פני הים. המסילה הצרה עוברת בשטח שנחשב לאתר מורשת עולמית, נופי ברנינה ואלפאולה, וחלקים רבים ממנה הם פסים משוננים שמאפשרים את משיכת הרכבת כלפי מטה ובלימת הרכבת בירידות התלולות.
בנוסף לרכבת הקרחונים, בשווייץ עוד מספר רכבות פאר מפנקות דוגמת הברנינה אקספרס והוויליאם טל אקספרס. הדרך הנוחה לצאת מהארץ לטיול שכולל שילוב של מספר רכבות בשווייץ הוא דרך חברת Swiss1 מבית גורדון טורס (www.swiss1.co.il)

רכבת הגאן, אוסטרליה
רכבת הגאן באוסטרליה חוצה את היבשת האוסטרלית מאדלייד בדרום לדרווין בצפון, דרך אליס ספרינגס, במרכז היבשת. זו מסילה באורך של 2,979 קילומטרים והנסיעה נמשכת 54 שעות. סלילת המסילה המקורית החלה בשנת 1878, אולם עד השלמתה הסופית של המסילה, ב–1929, התבצעה התעבורה על חלקים מהדרך על גבי גמלים. במהלך מלחמת העולם השנייה הרחיבו את השירות במסילה וכדי לספק את המים לרכבות קדחו בארות לאורך הפסים. טורבינות רוח העלו את המים אל מגדלים מיוחדים שבהם המינרלים מהקידוח שקעו ואפשר היה למלא את הרכבת במים נקיים. כאשר החלה בנייתה של מסילה חדשה, בשנות ה–70, הכניסו לשימוש רכבות דיזל, שלא צרכו מים, ואפשרו סלילת מסילה בתוואי חדש. נסיעת הרכבת המקורית האחרונה התרחשה ב–1980 והרכבת שמורה כיום בידי אגודת שימור רכבת הגאן שדואגת לשמור ולטפח את המסילה. תוואי המסילה שנמצאת בשימוש כיום נמצא 160 קילומטרים ממערב לתוואי המסילה הקודמת.

הרכבת האנדלוסית, ספרד
העניין כאן הוא לא במסילה אלא ברכבת – הטרן אל–אנדלוס, ששימשה במקור את משפחת המלוכה הבריטית כדי לנסוע מקאלי (Calais) ל–Cote d'Azur. הקרונות המפוארים נבנו בשנות ה–20 של המאה ה–20 במיוחד עבור בית המלוכה הבריטי, ושוחזרו לאחרונה. המסע בן ששת הימים באנדלוסיה עובר בעריה הגדולות של חצי האי האיברי בימי השלטון המוסלמי של אל–אנדלוס: סביליה, קורדובה, קדיז וגרנדה, עם עצירות בגן הלאומי של דוניאנה ובעיר ההררית רונדה.

רוצים לקרוא על עוד רכבות ולקבל עוד פרטים? הזמינו את גיליון רכבות

סוניה סולטני

Share.