אנטוורפן: הענק ויַדו

0

קיימות מספר תשובות לשאלה מנין הגיע השם אנטוורפן, אולם כל תושב שיישאל למקור השם יתעקש שההסבר האמיתי הוא הסיפור המיתולוגי על בראבו ואנטיגון

בתקופה הרומית, נדרשו ספינות מסחר לשלם מס של אחוזים בודדים על הסחורה שהובילו, כשחצו את נהר סכלדה בנקודה שבה הוא מבצע מעין פניית פרסה. מס כזה היה נהוג באותם ימים גם במקומות אחרים, ולא עורר התנגדות מיוחדת.
מכיוון שהיה זה עסק רווחי ביותר, ענק מרושע בשם דרואון אנטיגון (Druon Antigoon) רצה נתח מן העוגה הכלכלית הזאת לעצמו. הוא תקף את טירת המושל המקומי והרג את כל מי שנקרה בדרכו. כך הפך בעצמו למושל האזור. הוא השתלט גם על תעשיית הספנות וניצל אותה לטובתו האישית, כשגבה מכל ספינה לא פחות מ–50 אחוז מס על הסחורה שלה (אחוז שגם תעריף המכס הישראלי מחוויר על ידו). אם ניסה אחד הימאים למרוד וסירב לשלם, היה עליו להילחם באנטיגון על מנת שיורשה לו לעבור. כמובן שבזכות גודלו העצום, לא התקשה הענק לגבור על כל מי שקרא עליו תיגר. כעונש לאותו ימאי, ולמען יראו וייראו, נהג הענק לכרות את ידו של הימאי ולהשליכה לנהר. סיפורי הזוועה הללו הגיעו בסופו של דבר לאוזניו של הגיבור העשוי ללא חת סילביוס בראבו (Silvius Brabo). בראבו שימש כנציג האימפריה הרומית בעיר העתיקה טונגרן (Tongeren), הממוקמת בין קולון ופריז של ימינו. הוא אף השתייך לשושלת מפוארת: כאחיינו של גאיוס יוליוס קיסר, אילן היוחסין שלו חוזר אחורה לפריאמוס, מלכה האחרון של טרויה, שהיה ידוע בעצמו כצאצא של יופיטר (מקבילו הרומי של זאוס).
בראבו הזועם החליט לשים קץ לשלטונו המושחת של אנטיגון. הוא ניגש לאורקל המקומית וביקש שתדריך אותו כיצד להגיע אל מקום הימצאו של הענק. האורקל החכמה יעצה לו: "לך בעקבות הברבור". ואכן, כשיצא בראבו לדרך רכוב על סוסו וחמוש בחרבו, שמע לפתע קולות מוזרים מעל לראשו. כשהביט למעלה ראה ברבור לבן מעופף מעליו. כעצת האורקל, התקדם מערבה בעקבות הברבור.
מסעו נמשך ימים רבים. ככל שהתקרב יעדו, זרם סיפורי הזוועה על הענק האכזר הלך וגבר. אך סיפורים אלה לא הרתיעו את גיבורנו. דמו רתח כששמע אותם, והוא הוסיף להתקדם בעקבות הברבור.
ואז, יום אחד, ראה מרחוק את הטירה שחיפש. כשהתקרב אליה, שמע צווחות ושאגות אכזריות. כשהגיע אל גדת הנהר, ראה סוף סוף את הענק בפעולה. בראבו לא חיכה עוד רגע נוסף, ויצא בדהרה מהירה לכיוון הענק. בתוך רגעים ספורים כבר עמדו זה מול זה.
"חדל להטיל אימה על העם והסתלק מהארץ הזאת לנצח!", צעק בראבו.
אנטיגון פרץ בצחוק רם שעיוות עוד יותר את פרצופו המכוער. הוא סינן: "אם חייך יקרים לך, הסתובב וחזור למקום ממנו באת, ולא – תשלם על כך ביוקר!".
בראבו שלף את חרבו ללא היסוס. כך ניטש לו קרב נוראי שנמשך ימים רבים. כנגד כל הסיכויים, הצליח בראבו להרוג לבסוף את הענק. כאקט סימבולי, כרת את ידו של הענק והשליך אותה הרחק אל תוך הנהר.
לאחר ניצחונו על הענק התאהב בראבו ביפהפייה מקומית והחליט להינשא לה ולהישאר באזור. עד מהרה הוקמה סביב הטירה עיר חדשה, שתושביה כינו אותה "האנד-וורפן" (hand-werpen, זריקת ידיים), ובהמשך שונה השם לאנטוורפן.
גם הברבור ראה כי טוב והחליט להישאר שם, ואת צאצאיו תוכלו למצוא היום בפארק העירוני, Stadspark.
במשך מאות שנים, ועד ימינו אנו, הייתה אנטוורפן אחת מערי הנמל החשובות בעולם. תושביה מוקירים עד היום את שם הגיבור סילביוס בראבו, ששורשיו חוזרים אחורה עד ליופיטר, ראש האלים בכבודו ובעצמו.

שירה ברנשטיין

רוצים לקרוא  עוד על אנטוורפן? הזמינו את גיליון אנטוורפן

Share.