מטרופוליס נהר הירדן

0
להזמנת גיליון נהר הירדן

הירדן.  250 קילומטר תוואי בסך הכול, 100 קילומטר בקו אוירי פחות או יותר, שני אגמים בשני קצותיו וכמות מים לא מרשימה במיוחד (לעומת נהרות ידועים אחרים בעולם), שרובה מנוצלת לתועלת האדם.  התיאור הזה של הירדן הוא אמנם מדוייק, אך מי שמביט כך בנהר שלנו, מביט בו בעיני הבשר בלבד ועוצם את עיני הרוח. במבט השני צופים אליו מיליארדי אנשים ברחבי העולם, שרובם כלל לא ראו בפועל את הנהר. עבורם חציית הירדן נושאת משמעות מיוחד. כניסה לארץ המובטחת, מעבר למקום בו אפשר להנפש מתלאות החיים בעולם הזה, שרק הנהנים מחסדי האל יזכו לו. האתגר במעבר יודע כל מי שביקר בירדן אינו פיזי. גם כאשר כל מימיו עוד זרמו בו בעוז, גם בעתות של הצפות והתפשטות בגאונו, הוא אינו מתקרב לרוחב, לאורך או לעוצמת הזרימה של המיססיפי שעל גדותיו הגו העבדים האפריקאים בנהר המזרח תיכוני . אבל משמעותו היא הנותנת.

בני ישראל, יעקב אבינו, אליהו, אלישע כולם חצו את הירדן בחצייה שהיה בה התערבות אלוהית.  החצייה תמיד מלווה בקושי. יעקב אבינו סבל פחד והתחבטויות קשות כשחצה את הנהר בדרכו מחרן לפגישה עם עשיו אחיו מהעבר השני של הירדן. בני ישראל נצרפו במשך ארבעים שנה במדבר בטרם ראויים היו לחצות את מימיו.

אבל מקסם הירדן אינו נחלת מאמינים בלבד או לפחות אינו נחלתם של מאמינים דתיים בלבד. בישראל, בתקומתה, הירדן סמל בין היתר את המאבק על שטח המדינה המתוכננת. "שתי גדות לירדן", כתב זאב ז'בוטינסקי, ומיכאל אשבל הוסיף ב"עלי בריקדות" ש"את המדינה לכונן, משתי גדות הירדן". לאחר הקמת המדינה הוא היה לגבול.  'בין הירדן לים' הפך למושג. כגבול הוא היה בעיקר גבול רועם. "מעבר לירדן רעמו התותחים" כתבה נעמי שמר ב"חורשת האקליפטוס", ושירי מלחמה אחרים הזכירו את אלעד שירד אל הירדן ו"זורם ירדן , מתפתל כשיכור" כתב המשורר יובב כץ בשיר "האם את בוכה או צוחקת".

לאחר מלחמת ששת הימים חדלה הגדה האחרת בחלקו הצפוני להיות נחלת אויב. ולאחר הסכמי השלום עם ירדן גם התותחים הפסיקו לרעום .והיום אפשר לצאת לחקור את הנהר וסביבתו המופלאה ממוצא ועד שפך.

את חשיבותו של הירדן לישראלים חוויתי על בשרי מינקות כבן הארץ הזאת, את משמעותו העצומה למאמינים נוצרים ברחבי העולם ספגתי בעזרת דמות יוצאת דופן, חברי ורעי, ברגיל פיקסנר. פיקסנר, היה כומר בנדיקטיני שנולד ב=1921 בדרום טירול, באיטליה. כאשר סירב להישבע אמונים להיטלר נשלח ב=1944 לחזית המזרחית – ושרד. לאחר המלחמה היה לכומר ונשלח לשרת במרכז למצורעים בפיליפנים. לאחר שמונה שנים הועבר לצרפת ולארצות הברית ששם קיבל אזרחות אמריקנית. ב=1969 הוא הגיע לישראל, הצטרף למנזר שבהר ציון, והיה בין המייסדים של נווה שלום. ב=1974 התיישב במנזר בטבחה, שעל שפת הכינרת והתעמק בהכרת מה שכינה (והפך בהמשך לשם ספרו) "הבשורה החמישית" – הטבע והנוף של ארץ ישראל.

פיקסנר התעמק בטבע ונוף הארץ כבסיס להבנת דרשותיו של ישו. כלניות, חרדלים, סלעי בזלת, בתי כפר גליליים, עצים עתיקים ליד מעיין נסתר – כל אלה לא רק מתוארים בפירוט ובפיוט בברית החדשה, אלא שעל פי פינסקר המנוח הם המפתח להבנת הדרשות.

רעיונותיו של  פיקסנר הפכו אותי למורה דרך מבוקש עבור קבוצות תיירים נוצרים – בעיקר כמרים. נהגתי לעצור את האוטובוס סתם כך בשדה גלילי, ולהסביר את משלי הטבע של ישו באמצעות המפגש הפיזי עם נושאי המשל הסובבים אותנו.

אחת החוויות המרכזיות בסיורי עם מאמינים נוצרים היה חציית נהר הירדן. לפני שהיינו מגיעים עם האוטובוס לגשר אריק או גשר בנות יעקב, הייתי מכין את הקבוצה. עוד מעט קט אנו עומדים לחצות את הירדן. כולם היו צובאים על החלונות. מצלמות ביד – רוטטים לקראת החוויה. תוך שניות ספורות כבר היינו בצידו השני של הנהר ואני חששתי שמא החוויה לא תעמוד בציפיות. אך – לפליאתי התמידית – המטיילים הנוצרים מעולם לא התאכזבו. האוטובוס עצר בגדה השניה וכולם נלהבים ירדו חמושים במצלמותיהם. ניסו לרשום את החוויה העזה בסרט צילום ובאור, ולאחר מכן עמדו דומם מול הזרימה החומה, ולעיתים מהשורה הניצבת בוהה בפלא שנקרא ירדן גאתה, תחילה בטפטוף מהוסס ואז בזרם גדול שירת נשמה עמוקה .

על נהר הירדן נכתבו יותר שירים מאשר על המסיסיפי, הדנובה או הוולגה, יותר ספרים נכתבו עליו, יותר הרפתקנים לקחו על עצמם לפצח את צפונותיו, ויותר חוקרים התווכחו בלהט על מהלכו המדויק.

התמזל מזלי ובחודשים האחרונים למדתי להכיר את הירדן מחדש. נהר מופלא, שגדולתו לא באורכו או בעוצמת זרם מימיו – אלא בזרם המעמקים שלו, נשמתו.

הגיליון מוקדש לברגיל פיקסנר שכה אהב את הארץ זו, ולכול אוהבי ידיעת הארץ, לדורותיהם.

להזמנת גיליון נהר הירדן

 

Share.