ספגטי ספרדי: אתר צילומי הסרטים באלמירה

0

אלמריה, הפרובינציה המזרחית של אנדלוסיה, זכתה בכבוד עצום: לא רק שהיא ביתו של המדבר היחיד בכל אירופה, היא גם אירחה את גדולי הבמאים והשחקנים של הוליווד. בשנות ה–60 וה–70 הפך המדבר של אלמריה לאתר צילומי סרטים של מערבוני הספגטי שכבשו את העולם

ורוניקה פוקס וריצ'רד מונטית'

במהלך ביקור באנדלוסיה לפני שנים אחדות, החלטנו לבלות ימים מספר בעיר ובפרובינציה אלמריה כדי לבדוק מה יש להן להציע. בדרכנו קראנו על אתר צילומים ישן ששימש לצילום מערבוני ספגטי בשנות ה–60. בחיפושינו אחר האתר עלינו על גבעה הצופה אל עבר עיירת מערב פרוע, שנודעה כמיני הוליווד וכיום נקראת אואסיס. כאשר הגענו לראש הגבעה, נישאה באוויר מעל צמחיית המדבר בואכה אלמריה מנגינת הנושא של הסרט "בעבור חופן דולרים". לאחר רעד התרגשות קל של מי שזכה לרוץ ולראות את הסרטים האלה בקולנוע בזמן אמת, החלטנו שעלינו לגלות יותר.

ואז הגיעו הסרטים

אלמריה שוחררה מעול המוסלמים ב–1489, ולכאורה הפכה לחלק מספרד החדשה, אם כי לא באמת היתה לחלק משמעותי בממלכה. למרות תקופה של רווחה יחסית במאה ה–19, בעיקר בשל ייצוא מחצבים, אלמריה נשארה מבודדת ובעיקר ענייה. בשנות ה–50 תיאר הסופר הבריטי ג'רלד ברנן את הרעב שהכביד על חלק גדול מאוכלוסייתה.
ואז הגיעה תעשיית הסרטים, שסיפקה עבודה לניצבים, לבוני תפאורות ולתעשיית התיירות. המלונות הבודדים במחוז התמלאו בשחקנים ובצוותי צילום, כסף זרם לכלכלה המקומית, ואווירה חדשה של ביטחון כלכלי שרתה בפרובינציה.

הסיבות להגעת תעשיית הסרטים היו אופורטוניסטיות: אלמריה היתה זולה, אבל היה בה גם כל מה שקליפורניה היתה יכולה להציע, והרבה מעבר לכך: אקלים מושלם, נופים מרהיבים ומגוונים, ערים עתיקות ומבנים היסטוריים, שנעו מכפרים פשוטים ועד ארמונות פאר גרנדיוזיים של ימים עברו.

האמת היא שלא הכל היה מושלם. אדי פאולי היה עוזרו של הבמאי דיויד לין בסרט "לורנס איש ערב", והיה אחראי להעברה של ההפקה מירדן לאלמריה. פאולי עדיין מתגורר בקרבונרס, לשם הגיע בראשונה בזמן צילומי הסרט, ומספר שהחולות של מדבר אלמריה לא דמו לחולות הצחורים והצחיחים של המדבר הערבי. קבוצה של צוענים נשכרה על מנת לעשב את המדבר ולפנות ממנו כל זכר לצמחייה. שמירת הטבע והסביבה עדיין לא תפשה מקום נכבד בתרבות העולמית ב–1926, וגם לא אצל מפיקי הסרט או בקרב האוכלוסייה המקומית. הסרט זכה בשבעה פרסי אוסקר באותה שנה.

אלמריה היתה יכולה להתחזות בלא קושי לאתר בצפון אפריקה, ועם מעט דמיון ועבודה יצירתית גם לאתר במזרח התיכון. מה שמפתיע עוד יותר הוא שנופי האזור דומים מאוד לנופי צפון אמריקה הספרדית: צפון מקסיקו, ניו מקסיקו ואריזונה. הנופים של דיסרטו דה טבמאס, הם גם הנופים של סרטי המערבונים הקלסיים. עם זאת, במדבר באלמריה נמצא גם ארכיטקטורה קולוניאלית וחוות בנויות חימר וגם כפרים פשוטים שנראים בדיוק כמו אלה שבמערבונים.

אזור זה הוא גם בית גידול לאגבות, הקקטוסים המקסיקניים. הם נשלחו לכאן שנים קודם לכן כדי לפתח ענף חקלאי לייצור חומר גלם לחבלים. חוות האגבה לא צלחו וננטשו, אבל האגבות התאקלמו יפה, ועד מהרה מילאו את המדבר, מוכנים להפוך לחלק בלתי נפרד מהמערבונים שיצולמו כאן.

אנדלוסיה-סרטים

סרג'ו לאונה

כל היתרונות המקומיים הללו משכו לכאן ב–1964 במאי איטלקי לא ידוע בשם סרג'ו לאונה, שנשכר ליצור סרט דל תקציב, עיבוד של סרט סמוראים יפני למערבון. לאונה החליט לביים סרט שיהיה אינטרפרטציה חדשה למערבונים הקלסיים. מזל ושיקול דעת חיברו אותו לשחקן טלוויזיה בשם קלינט איסטווד ולמלחין אניו מוריקונה. המדבר של אלמריה סיפק את הנוף, וכך נוצר הסרט הראשון ב"טרילוגיית הדולרים": "בעבור חופן דולרים".

הרבה נכתב על תרומתו הייחודית של לאונה לאמנות הקולנוע. מספיק לציין שהוא לא השתמש בנופים ובמוסיקה כרקע לעלילת הסרט, אלא הפך אותם לדמויות מלאות חיים ולחלק פעיל בסרט. אלה, ביחד עם המשיכה העצומה שהיתה לו לפרצופים ולסוגי פרצופים (והטיפוסים באלמריה סיפקו לו כר נרחב לצילום), הפכו את "טרילוגיית הדולרים" למייצגת ייחודית של אלמריה באמנות הקולנוע.

הסרטים הללו זעזעו רבים בשנות ה–60, בעיקר בציבור האמריקני. הם היו אלימים וציניים ולא היה בהם כל מסר מוסרי. אך בקרב הקהל באיטליה, שהיה קהל המטרה העיקרי של הסרטים, הם התקבלו באהבה, ועוררו עניין רב בקרב האינטליגנציה הצעירה ברחבי העולם. כיום נחשבים מערבוני הספגטי לחומר בסיסי בעבור כל מי שרוצה ללמוד את אמנות עשיית הסרטים.

שנות ה–60 וה–70 היו שנות השיא של תעשיית הסרטים באלמריה. מערבוני הספגטי מצאו באזור את משכנם הטבעי. יותר ממחצית מתוך 500 הסרטים שנעשו במדבר של אלמריה, היו מערבונים. ב–1970 שוב זכתה אלמריה באוסקר, כאשר "פאטון" בכיכובו של ג'ורג' סי. סקוט קטף שבעה פרסים. בסרט ייצגו נופי אלמריה את נופי סיציליה, מלטה וטוניסיה.
ב–1973, עם צאת הסרט "קונאן הברברי" בכיכובו של ארנולד שוורצנגר, צמח מאלמריה סוג חדש של סרטים, סרטי הפעולה והפנטזיה. לבסוף, בשנות ה–80, הגיעה התקופה האחרונה של סרטי הקופה הענקיים באלמריה עם "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" בכיכובם של הריסון פורד ושון קונרי.

שימור המורשת

עולם הסרטים של אלמריה החל לדעוך כאשר הכלכלה המקומית החלה לפרוח, בעיקר הודות לחקלאות המתפתחת של האזור, שהתבססה על המודל הישראלי, וסיפקה לצפון אירופה פירות וירקות חורף, שגודלו בחממות ובהשקיית טפטפות. החקלאות התעשייתית החדשה הפכה רבים מהחקלאים ובעלי החוות לעשירים מופלגים. העושר שהגיע לאזור הפנה רבים מהתושבים לאפיקים אחרים, וכך איבדה אלמריה את אחיזתה בעולם הקולנוע. סיבות רבות הובילו לדעיכתה של תעשיית הסרטים באלמריה, ואין ספק שבכך איבדה חלק מהמורשת שייחדה אותה.

יש הנאבקים להשאיר את מורשת הקולנוע באלמריה. אחד מהם הוא מנואל, הבעלים של הבר–אכסנייה–מסעדה בכפר לוס אלבאריקוקס, שבו צולמו חלקים גדולים מ"בעבור עוד חופן דולרים". אמו של מנואל היתה אחת הניצבות בסרט, והוא עצמו מארגן שחזורים של סצנות מתוך הסרט בעבור הנוער המקומי. ילדי הכפר לומדים בבית הספר על הימים בהם מפיקי הסרטים הגיעו לכפר והצילו אותו מעוני. מנואל נאבק לשמר אתרים איקוניים מתוך הסרטים ואת האספקט הזה של ההיסטוריה המקומית.

אנדלוסיה-סרטים

חתונות הדמים

אחד מאתרי הסרטים החשובים ביותר באזור הוא קורטיחו דל פריילה, בית המנזר המיסיונרי ב"הטוב, הרע והמכוער", והאתר שהתחרש בו חלק גדול מהפעילות ב"בעבור עוד חופן דולרים". באופן מקרי או לא, האתר הזה הוא גם המוקד לאחת העלילות השפלות ביותר של ספרד הכפרית בשנות ה–20, שתוארה באחד המחזות המפורסמים ביותר בספרות הספרדית, "חתונת הדמים" של פדריקו גרסיה לורקה. הבניין, דוגמה נאה לבית חווה בורגני מהמאה ה–18, ניצב עזוב, ונמצא על סף התפוררות מוחלטת בשל בעלים חסרי אחריות ושלטונות מקומיים אדישים. המיתון הנוכחי בספרד מספק לו עתיד עגום ביותר, למרות מסע הסברה נרחב ברשת החברתית "פייסבוק", בתמיכת שמות מובילים בעולם האמנות.

מצער שקולו של מנואל הוא אחד הבודדים באזור שמנסים לשמר את המורשת הזו של אלמריה. האוכלוסייה המקומית אינה מתעניינת בתולדות הקולנוע במחוז, מכיוון שהוא נתפש כפלישה של זרים, שבה הוצגו הספרדים פעמים רבות כאוכלוסייה נחותה. יתרה מכך, הפקת הסרטים באלמריה נעשתה בתקופתו של פרנקו, שספרדים רבים מנסים לשכוח. רק שש שנים חלפו מאז שערכנו תחקיר על אתרי סרטים ישנים בלוס אלבאריקוקס, כאשר בידינו תמונות מהסרטים.

אז התנפל עלינו תושב מקומי, שחשב שאנחנו מהעירייה ורצה להתלונן על מצב הכבישים. כאשר הסברנו לו את מעשינו, הוא הסתכל עלינו בתימהון מהול בחוסר אמון. כיום ניתן לומר שיש שינוי איטי בתפישה של המקומיים את תעשיית העבר של סרטים במחוזם.

המדבר של אלמריה הוא המדבר האמיתי היחיד באירופה, ורצועת החוף ההררית והשחונה היא אחד האזורים היחידים לאורך חופי הים התיכון שעדיין אינה נגועה בפעילות האדם. ואם זה לא מספיק, תמיד יש תענוג בעמידה מול דלת שבה עמד קלינט איסטווד, סלע שמאחוריו הסתתר הריסון פורד או מציאה של כמה מתרמילי הסרק, שנורו באתר של אחד מקרבות האקדוחנים המפורסמים בתולדות הקולנוע.

Share.