48 שעות בפראג

0

התפנה לכם סוף שבוע? יומיים חג באמצע השבוע? הצעה לביקור קצר וממצא בבירת צכיה – פראג

עפר פרלמן

כיכר העיר העתיקה (עפר פרלמן)

כיכר העיר העתיקה (עפר פרלמן)

היום הראשון

צאו לדרך מכיכר הרפובליקה, שעל קו התפר בין העיר העתיקה לחדשה. בדרום מערב הכיכר נמצא מקדש האר–נובו החשוב בעיר, בית המועצה. שבו לארוחת בוקר בבית הקפה המפואר "אובצני דום" והתפלאו מן הפסיפסים וציורי הקיר המרהיבים. מכאן צעדו דרך שער אבק השריפה  במעלה "הנתיב המלכותי" – הדרך המובילה מן העיר העתיקה למצודה.
בכיכר הרחבה קחו נשימה עמוקה והביטו סביבם – זוהי פראג כפי שבוודאי דמיינתם אותה. בדקו מה השעה; אם המחוג הגדול מתקרב ל–12, מהרו אל השעון האסטרונומי בבניין העירייה הישן  אשר מדי שעה עגולה מעלה הצגת תאטרון שלמה.
נסטה קלות מן המסלול לכיוון יוזפוב, הגטו של פראג . אל תוטעו מן הרחובות הנאים ובתי האר–נובו – בראשית המאה ה–20 חיסלו הרשויות את העיר היהודית הישנה, מטעמים תברואתיים לכאורה, ומעשרות בתי הכנסת ומבני הקהילה נותרו בודדים בלבד, הפועלים כעת בחסות המוזאון היהודי. ניתן לרכוש כרטיס משולב למרבית האתרים, אך אם הזמן דוחק, התמקדו בבית הכנסת הישן–חדש שבנייתו הושלמה בסוף המאה ה–13 ובו, על פי האגדה, עודנו שוכן בגניזה שבעליית הגג הגולם מפראג, יציר כפיו של המהר"ל
שובו למרכז העיר העתיקה ולרחובה הראשי קרלובה, המלא בתיירים וחנויות. הדרך המלכותית ממשיכה ומובילה לגשר קארל המונומנטלי – מוזאון בארוק פתוח עם 30 פסלים מן המאות ה–17 וה–18. קצהו המערבי של הגשר במלה סטרנה, "הרובע הקטן", אליו עוד נשוב, אך כעת מטרתנו היא מצודת פראג הנשגבת המרחפת מעלינו. חלצו איברים, שלפו מצלמות והתכוננו לטיפוס במעלה רחוב נרודובה, או לחילופין תפסו את חשמלית 22 המגיעה עד שערי המצודה. השקיעו כמה שעות בשיטוט כאן, בין יצירות האמנות שבקתדרלת ויטוס הקדוש לאלו שבמנזר גאורגיוס הקדוש. השתדלו להימנע משלל מלכודות התיירים באזור ולמצוא מסעדה מקומית רגועה לארוחת צהריים מאוחרת.
את הביקור במצודה מומלץ לחתום בהליכה רגועה באחד מגניה המטופחים או בסמטת הזהב, מקום משכנם של אלכימאים ואנשי רוח. לאחר מכן חזרו אל מלה סטרנה; אם דווקא הערב לא נערך קונצרט קלאסי בכנסיית ניקולאס הקדוש , אל חשש – במרתף הג'אז של גלן תמיד קורה משהו מעניין .

האתרים שתראו ביום הראשון:

1. בית המועצה – Obecní Dům

א'-שבת: 20:00-10:00
מועדי סיורים מתפרסמים באתר האינטרנט
Náměstí Republiky 1090/5
222-002101
www.obecnidum.cz

בכיכר הרפובליקה (Náměstí Republiky) נכנסים לעולמה הקסום של אדריכלות האר–נובו. מלון פריז המצועצע הסמוך הוא רק מנת הפתיחה לקראת מפגש פנים מול פנים עם גולת הכותרת של המבנים בני המאה ה–20 בעיר – בית המועצה, מרכז גרנדיוזי לתרבות וחברה.

מסוף המאה ה–14 ועד המאה ה–15 שכן באתר זה ארמון המלוכה, עד שננטש למשך כמה מאות שנים והומר לבית ספר צבאי. בראשית המאה ה–20 נהרס המבנה הישן ותחתיו קם מרכז תרבותי. כשהוקמה הרפובליקה של צ'כוסלובקיה לאחר מלחמת העולם הראשונה נעשה לסמלו של העם הצ'כי.

הסובייטים סלדו מן הבניין שייצג את הלאומנות הצ'כית וזממו להחריבו, אך החשש מתגובת הציבור, כמו גם הרצון לשמור על אולם הקונצרטים המפואר, הובילו לגניזת התכניות. לאחר שהוזנח במשך מעל מ–50 שנים, שופץ לבסוף ב–1997 בצורה נאה ביותר.

קשה לדעת מהיכן להתחיל להתבונן במבנה העשיר בשלל פסיפסים, ציורי קיר, פסלי זהב וויטראז'ים. התחילו בבית הקפה "אובצני דום", או עם הפרסקאות הנהדרים, המעטרים את חדר האוכל של המסעדה הסמוכה. פנקו את עצמכם בקונצרט באולם סמטנובה. אל תחמיצו את הסיור המאורגן, שכן זוהי הדרך היחידה לראות את ציורי הקיר המופלאים של אלפונס מוכה המעטרים את אולם ראש העיר.

2. מגדל אבק השריפה – Prašná Brána

Náměstí Republiky 1090/5

שער הכניסה לדרך המלכותית מן העיר העתיקה לגשר קארל מסומן במגדל גותי בגובה 65 מטרים. המגדל הוקם ב–1475 בזמן שלטונו של המלך ולדיסלאב השני על חורבותיו של אחד מ–13 שערי העיר המקוריים. עם התרחבותה של פראג, הלכה ופחתה חשיבותו של המגדל, למעט אירועים יוצאי דופן כגון המלכת שליט חדש. במאה ה–17 קיבל את שמו הנוכחי כאשר שימש כמחסן לאבק שריפה. ב–1757, בעת הכיבוש הפרוסי, סבל הבניין מפגיעות רבות ותוקן לבסוף רק בשנים 1886-1875. עם הקמת הרפובליקה הצ'כית המודרנית זכה למתיחת פנים נוספת.

3. בניין העירייה הישן – Staroměstská radnice

א', ג'-שבת: 18:00-9:00, ב': 17:00-11:00
מגדל תצפית
א', ג'-שבת: 18:00-9:00, ב': 17:00-11:00
Staroměstské náměstí 1/3
724-911556

מאז הנחת אבן הפינה ב–1338, משכנה העתיק של עיריית פראג צמח והתפתח במאות השנים הבאות מגיבוב של תוספות בנייה כאלו ואחרות. כמחצית מן המבנה המקורי עומד על תלו כיום, כאשר האגפים הגותים והרנסנסים שוחזרו בקפידה לאחר מלחמת העולם השנייה. הצינוק במרתף שימש ב–1945 כמפקדת המחתרת בזמן ההתקוממות בפראג, וממנו נפרשה רשת מעברים תת–קרקעיים מתחת לעיר העתיקה.

שער כניסה מן התקופה הגותית המאוחרת מוביל למגדל הבניין, שנבנה ב–1364 וגובהו כמעט 70 מטרים. במרומיו תצפית נאה לכיכר ולטירות שבגבעות סביב (בתשלום). הבניין הוורוד הצמוד למגדל מעוצב בסגנון רנסנס ובחזיתו חלון מקושט בפאר ועליו סמל האצולה של העיר.

אולם עם כל הכבוד למגדל או למרתף, אחד המחזות המפורסמים של פראג כולה נמצא כאן – השעון האסטרונומי (Pražský orloj). השעון המשוכלל, שנוצר במאה ה–15 בימים בהם האמינו כי השמש חגה מסביב לכדור הארץ, הוא אכן מכשיר מופלא. כמה דקות לפני שהמחוג הגדול נוגע בספרה 12, עוצר הקהל את נשימתו. דמות שלד אדם אוחזת בידה האחת שעון חול ובשנייה מושכת בחבל הפעמון. זהו האות לפתיחת דלת קטנה מעל לשעון. בפתח שמאחורי הדלת עוברות בזו אחר זו דמויותיהם של 12 השליחים. התרנגול קורא בקול וההצגה נגמרת. "זה הכל?" אומרים פניהם של האנשים בקהל, אבל זה רק משום שקשה לקלוט בפעם אחת את ההצגה. כדאי לבוא להצגה שנייה; השעון של פראג עושה את זה שוב בכל שעה עגולה, 13 פעמים ביום, משמונה בבוקר עד שמונה בערב. זהו לא תאטרון בובות פשוט אלא מכשיר מורכב, המראה את מצב השמש, הירח והכוכבים ביחס לכדור הארץ; את מועד זריחת השמש ושקיעתה, את מצב מילוא הירח, את היום בשבוע ובחודש ואת גלגל המזלות. הוא גם מראה, כמה מפתיע, את השעה.

האגדה מספרת שאנשי מועצת העיר ציוו לעוור את עיני השען, כדי שחלילה לא יבנה שעון דומה לעיר אחרת. האמת משמחת יותר: מיקולאש מקדאן (Mikuláš z Kadaně), האיש שהשלים את בניית השעון ב–1410 על פי חישוביו של המתמטיקאי והאסטרונום יאן שינדל (Jan Šindel), זכה לתמורה ראויה תמורת עבודתו.

4. בית הכנסת אלט–נוי – Alt-Neu Schul

א'-ו' מרס-נובמבר: 17:00-9:30
אפריל-אוקטובר: 18:00-9:30
סגור בחגי ישראל
Červená 250/2
224-800812
www.synagogue.cz

אתר הזיכרון העתיק ביותר שהשתמר בגטו של פראג, העתיק בבתי הכנסת הפעילים באירופה והיחיד ששרד מתקופת ימי הביניים. עם השלמתו ב–1270 בקירוב נקרא המקום בית המדרש "החדש" או "הגדול", על מנת להבדילו מבית כנסת קודם, שלא שרד את השנים. במאה ה–16, כאשר החלו לצוץ בתי כנסת חדשים בפראג, כונה "אלט–נוי" ביידיש ו"סטרו נובה" בצ'כית – ישן–חדש. המסורת של פראג העניקה לשם בית הכנסת פירוש נוסף: את אבני היסוד לבניין בית הכנסת הביאו המלאכים מחורבות בית המקדש בירושלים, בתנאי שיוחזרו לשם כשייבנה מחורבותיו.

המבנה מעוצב בסגנון גותי מוקדם. אור היום חודר לבית הכנסת מבעד לתריסר חלונות צרים ומחודדים הפעורים בקירות המצופים בטיח עבה ומחוזקים בעמודי תמיכה. המבנה המרכזי מוקף משלושת צדדיו בתוספות מאוחרות יותר, שיוצרות את הפרוזדור ואת עזרת הנשים. התקרה של האולם המרכזי מחולקת לשישה שדות בעלי קמרונות מחודדים, הנשענים על שני עמודים מתומנים. בתווך נמצאים הבימה ושולחן הקריאה בתורה, המופרדים באמצעות מחיצת סורגים גותית מאוחרת. הכסאות מוצבים לאורך הקירות ומסביב לבימה, כפי שהיה נהוג בבתי הכנסת האשכנזיים עד אמצע המאה ה–19, כדי לאפשר לכל הקהל לשמוע את הקריאה. במרכז קיר המזרח מוצב ארון הקודש המעוטר בגמלון גותי ובחצי עמוד מתקופת הרנסנס. למשך 500 שנים עמד חלל בית הכנסת ללא שינוי, זכר לפוגרום מקומי שאירע ב–1389. אלא שבראשית המאה ה–19 חברי הקהילה לא הצליחו להתאפק עוד והעניקו למקום מתיחת פנים גותית, כביכול בהשראת מראהו המקורי של בית הכנסת.
מימין לארון נמצא מושב כבוד השמור לרב הראשי של פראג. בעבר ישבו כאן הרב אליעזר בן אשכנזי, יהודה ליווא בן בצלאל (המהר"ל), תלמידו יום טוב ליפמן הלר, ומאוחר יותר הרבנים יחזקאל לנדאו ושלמה יהודה רפופורט, נציג תנועת ההשכלה והמחקר היהודי בפראג. על פי האגדה, הגולם, יציר כפיו של המהר"ל, עודנו מסתתר בגניזה שבעליית הגג.

החלק הגותי של האולם המרכזי, זיזי הקיר ואבני המפתח החותמות את מרכזי הקמרונות, הגמלון, ארון הקודש ושער הכניסה מעוטרים בתבליטים עשירים, בעיקר בשריגי גפן שהשתמרו היטב. ניכר שעבודת האבן, מעשי ידיהם של סתתי המלך, נעשו ברמה גבוהה ביותר. בבית הכנסת השתמר נס הקהילה, מעוטר במגן דוד ובמגבעת היהודים, מתנת המלך קארל הרביעי 1358. הדגל תוקן וחודש בשנת 1716.

כמו בבית הכנסת הגבוה ובית כנסת הירושלמי, עדיין מתקיימות בית הכנסת החדש–ישן תפילות סדירות. מועדים קבועים מתפרסמים בבית הקהילה היהודית.

5. רחוב קרלובה – Karlova ulice

בעבר היה רחוב קרלובה חלק מדרך המלך, נתיב ההכתרה המוביל משער האבק אל מצודת פראג. בימינו נראה הרחוב דומה יותר לרחוב מסחרי–תיירותי בעיר גדולה: קבוצות מאורגנות מפלסות את דרכן כפלוגות צבא, תפריטי בארים ומסעדות תלויים בפתחי הבתים, חולצות הנושאות את דיוקנו של פרנץ קפקא מתנופפות בחנויות מזכרות דביקות, אולמות תאטרון לתיירים בלבד, ומרתפים המשמשים כאכסניות זולות לתרמילאים.

אבל אפילו כאן בלב לבה של קלחת התיירות הגועשת של פראג, ראוי לבחון את פני הדברים במבט שני. התבוננות בוחנת תגלה כותרות אר–דקו נהדרות בחלק מן המבנים, ואת בית המרקחת "כתר הזהב" (מספר 144), שנוסד על ידי רוקח פלורנטיני בשנת 1378. עם קצת מזל תמצאו את מעבר Jilská הנחבא מן העין, שהוא למעשה חצר מוצלת ובה גלריות, סדנאות אמנים, בגדים מיד שנייה, חנויות ובוטיקים.

גשר קארל (Karen Blaha)

גשר קארל (Karen Blaha)

6. גשר קארל – Karlův most

במקום לחרוש את הספרים השונים, הגדושים בקלישאות מעייפות, בתשבחות ובקילוסים על פראג ותהילתה, משל אומרים היו להוסיף את שמה לרשימת שבעת פלאי עולם – עשו אחרת. לאחר שהתמקמתם בבטחה במלון, צאו לדרך, היישר אל סימן ההיכר הבלתי מעורער של העיר – גשר קארל.

הגשר מן המאה ה–14, שהעניק לצ'כים ב–600 השנים האחרונות את האפשרות לחצות בנוחיות את נהר ולטאבה, איננו רק אתר יפהפה, אלא למעשה הגרעין האמיתי של פראג, המקום המושלם להתרשמות ראשונית מן "העיר בעלת מאות הצריחים", כפי שהמקומיים מכנים אותה באהבה, או מאטר אוּרביום ("אם הערים"), כינוי שבו משתמשים כמה היסטוריונים בהתגנדרות מסוימת.

בגשם, תחת קרני השמש, בשלג, בשעות היום, או בלילה – הגשר לעולם אינו נטוש. אלפי תיירים צועדים כאן בסך, הלוך ושוב; מקומיים מטיילים עם כלביהם בשקט היחסי של שעות הבוקר המוקדמות; עובדים ממהרים דרכו באופניהם בדרכם אל המשרד, וזוגות מאוהבים מתמהמהים בשוליו בשעות בין הערביים.

לאן שלא תביטו, תמיד תגלו כאן קשת רחבה וצבעונית של מוקדי בידור והנאה, שינעימו את זמנכם במשך כל שעות היום והלילה. משני צדי הגשר תמצאו רוכלים, המציעים כל מזכרת שתעלה על הדעת: ציורי אווירה עגמומיים בשחור–לבן של פראג של ימי הביניים, תצלומים, פסלים, תכשיטים, אמן שמצייר אך ורק את עצמו בלבוש שטן, טרובדורים מנגנים בחמת חלילים, והאטרקציה השכיחה מכולן – פושטי יד וכייסים.

אבל הנעשה על הגשר הוא רק חצי הסיפור. הסתכלו מסביב ולעיניכם יתגלה הנוף הייחודי של מרכז העיר. ממזרח נפרשים לפניכם מגדלים גותיים וכנסיות בארוקיות, התאטרון הלאומי רב הרושם ובנייני אר–נובו מפוארים ומקושטים; על הגדה השנייה נראים הצריחים הבארוקיים החלומיים של הרובע הקטן, מלה סטרנה, השוכן בצלה מטיל האימה של המצודה בת אלף השנים. כדאי לשוב לגשר גם בשעות הערב, לאחר השקיעה. כל אותם מראות נוצצים בשלל אורות, כמו תמונה מספר אגדות.

בשני קצותיו של גשר קארל מתנשאים שני מגדלים גותיים מרשימים. מראש המגדל נראית פראג ממעוף הציפור, שכר הולם לדמי הכניסה ולטיפוס המייגע במעלה המדרגות התלולות. אם אינכם סובלים מפחד גבהים, אל תשכחו להרכין את ראשיכם למטה, כדי ליהנות מן המראה המהפנט של זרם האנשים הבלתי פוסק, החולף על פני הגשר.

תולדות הגשר מרתקים לא פחות.התפתחותה המואצת של פראג במהלך המאה ה–12 חייבה את הרשויות להקים גשר יציב שיקשר בין שני חלקי העיר. תחילה הוקם ב–1170 גשר צר וצנוע בשם "גשר יהודית", לכבודה של אשת המלך ולדיסלאב הראשון. שטפונות שפקדו את הוולטאבה בשנת 1342 הציפו את הגשר ונוצר צורך מיידי להחליפו. בעצת אסטרולוגים ונומרולוגים נבחר ה–9 ביולי 1357 בשעה 5:31 בבוקר כזמן המתאים להנחת אבן היסוד – וכך היה. המלך קארל הרביעי הניח את אבן הפינה בעצמו בשעה היעודה ועבודות הבנייה החלו, בניהולו של האדריכל הצ'כי פטר פארלר (Petr Parléř). הפלינדרום 135797531 מונצח עד היום במגדל המזרחי.

30 הפסלים המוצבים על הגשר, שנעשו במהלך המאות ה–17 וה–18, הופכים אותו למוזאון אמנות פתוח. כל פסל כשלעצמו אולי אינו פסגת היצירה האמנותית, אך כולם ביחד יוצרים מראה מיוחד. חלק מן הפסלים טרם נוקו מן הצבע השחור, פרי זיהום של שנים רבות, אך גם תחת הלכלוך יש קסם מסוים.

הפסל הניצב באמצע הגשר הוא זה שמושך את מירב תשומת הלב: המבקרים נדחקים ודוחקים זה את זה כדי לגעת בצלב הזהב הבוהק. נגיעה כזו, כך מספרים, היא סגולה בדוקה להתגשמותה של כל משאלת לב וכמוה כהבטחה ברורה שהנוגע ישוב שנית לפראג. כדאי להקדיש מבט נוסף גם לפסלו של הקדוש יאן מנפוֹמוּק (Jan Nepomucký‏) המציין את המקום המדויק שממנו הושלך אל הנהר בשנת 1393. פסל בולט נוסף נושא את דמותו ישו הצלוב, כשמעליו כתובת בעברית באותיות זהב "קדוש קדוש קדוש האל צבאות" (ישעיהו ו ג). הכיתוב צורף לפסל בשנת 1696 כעונש ליהודי מקומי, שסירב להסיר את כובעו בעוברו בפני הצלוב והורשע בביזויו.

לקראת קצהו המערבי חוצה הגשר את האי קמפה, שבזכות התעלה שלו מכונה בשם המחייב "ונציה של פראג". מעל המדרגות היורדות לאי נמצא פסל מ–1710, ככל הנראה היפה מכולם, "חזון הקדושה לואיטגארד" .

שער המצודה (© Prague Information Service)

שער המצודה
(© Prague Information Service)

7. מצודת פראג – Pražský Hrad

אפריל-אוקטובר א'-שבת: 24:00-5:00
נובמבר-מרס א'-שבת: 23:00-6:00
כניסה חופשית
Pražský hrad
224-373368
www.hrad.cz/en

אין פינה או מקום בעיר שבהם ניתן להתעלם מן הצללית של המצודה והקתדרלה על שם ויטוס הקדוש, המרחפת מעל לעיר. אם נדמה את פראג לעוגת כלולות, המצודה היא החתן והכלה ממרציפן העומדים בראשה.

הסיור במצודה הוא מעין מסע הישרדות. ראשית, לא קל להגיע אליה; שנית, יש בה המוני מבקרים, ובנוסף לזה, המקום כה גדול שאיש למעשה אינו יודע היכן להתחיל ומתי לגמור. ובכל זאת, זה אינו אתר תיירותי שקופצים אליו ומסמנים "וי" ביומן. הביקור במצודה חיוני להבנת העיר, עד כדי כך שאולי יש לשקול אפשרות לפצל את הסיור במקום לשניים או לשלושה ביקורים. רצוי לעשות זאת בשעות שונות של היום, משום שהתאורה משתנה מקצה לקצה במהלך היום.

כדי להימלט מן ההמון, כדאי להגיע דקות ספורות לאחר פתיחת השערים, או זמן קצר לפני נעילתם. הסיור בסמטאות וברחובות הצרים, כשרק מבקרים מעטים נמצאים לידכם, יעניק חוויה שונה מזו המתקבלת בשעה שהמקום עמוס באנשים.
איך מגיעים? הדרך הקלה והנוחה ביותר היא באמצעות הקו הירוק של המטרו, אשר עוצר בתחנת Malostranská‎, בצד הפונה אל הכניסה האחורית של המצודה. רוב המבקרים מטפסים במעלה המדרגות התלולות, וכפיצוי על המאמץ, זוכים במבט אל נופה המרהיב של פראג הנפרש תחתיהם. אפשר גם לנסות את המעברים המקומרים, הכמעט תת–קרקעיים, של רחוב Zámecké schody, המובילים לשערי המצודה הראשיים ונדמים כמעין מבוך של בתים עתיקים שבמהלך השנים דבקו במצודה.

לכל אורך ההיסטוריה שימשה מצודת פראג כסמל שלטוני וכל ריבון שאחז בפראג הקפיד להוסיף למצודה מונומנט שינציח את חותמו האישי. כמעט כל סגנון אדריכלי מרכזי במהלך המילניום האחרון מיוצג בין חומות המקום.

ראשיתה של הטירה אי–שם במאה התשיעית, עת נבנתה כנסיית גברתנו. במאות ה–12 וה–13 הורחבה הטירה והתפתחה, ובעקבותיה נוצרה גם שכונת המגורים קטנה סביב לה. במאה ה–14, תחת שלטונו של הקיסר קארל הרביעי, שופצה המצודה מן היסוד, ביצוריה חוזקו והארמון המלכותי נבנה מחדש בסגנון גותי. בית הבסבורג, ששלט בבוהמיה בין המאות ה–17 ל–19, שילב במקום אלמנטים בארוקיים ונאו–קלאסיים רבים. לאחר מלחמת העולם הראשונה ממשלת צ'כוסלובקיה קבעה כאן את מושבה, ובעת הכיבוש הנאצי המצודה הייתה למטהו של ריינהרד היידריך, שזכה לתואר "פרוטקטור הרייך של בוהמיה ומורביה". פחות משנה לאחר שמונה לתפקיד הנלוז התנקשו בחייו. אחרי שחרור צ'כוסלובקיה שיכנה המצודה את משרדי הממשלה הקומוניסטית, ועם נפילת מסך הברזל והיפרדות צ'כיה וסלובקיה, הפכה המצודה למקום מושבם של נשיאי צ'כיה.

בעת הביקור חשים כאילו המצודה היא עיר בתוך עיר; אין זה מוזאון סטרילי, אלא ישות תוססת ומלאת חיים. כמעט תמיד מתגודדים המוני אנשים לפני שער הכניסה, רובם תיירים המבקשים להנציח במצלמותיהם את שומרי המצודה קפואי המבט, את המוסיקאים המנגנים מנגינות צועניות, את מוכרי המזכרות הכופים את מרכולתם, או סתם את קהל המבקרים הנהנה מן הנוף הנפלא ומחכה לטקס עליית המשמר, המתרחש מדי שעה.

חובה לכלול בסיור את אחד הגנים שבמקום: Rajská zahrada (גן עדן) ו– Zahrada Na Valech (גן הסוללה), שני גנים מטופחים ומצועצעים בצד הפונה לעבר רובע מלה סטרנה; אפשר לבחור גם ב"גן המלכותי" (Královská zahrada), הפונה להרדצ'ני. רוב המבקרים מוותרים על גן הבר הפראי, "חפיר הצבאים" (Jelení příkop), שנפתח לאחרונה לקהל, ובו גידלו בעבר מושלי המצודה את חיות הציד שלהם, . שבילי עפר משובשים עוברים בין העצים הגבוהים הנטועים לצדי השוחות התלולות. דרך נוחה יותר עוברת לאורך בסיס הסוללה.

ניתן לשוטט באופן חופשי בסמטאות וחצרות הטירה. עבור האתרים מוצעים שני סוגי כרטיסים: סיור מקיף, ב–300 קורונות, או כרטיס המעניק גישה לקתדלרה, הארמון הישן וסמטת הזהב בלבד, ב–220 קורונות.

8. קתדרלת ויטוס הקדוש – Katedrála svatého Víta

אפריל-אוקטובר א'-שבת: 17:00-9:00
נובמבר-מרס א'-שבת: 16:00-9:00
Hrad III. Nádvoří
224-372434

רוב הבניינים בכניסה למצודה הם משרדי ממשלה, שאינם פתוחים לקהל, אולם כשחולפים על פניהם נמצאים לפתע פתאום, ללא כל הכנה מוקדמת, פנים מול פנים עם החזית הגותית המסיבית של הקתדרלה.

הקתדרלה על שם ויטוס הקדוש, או בשמה המלא "קתדרלת ויטוס הקדוש, ואצלב הקדוש ואדאלברט הקדוש", נושאת בתואר הקתדרלה הגותית העתיקה ביותר במרכז אירופה ומשמשת כיום כמושב הארכיבישוף של פראג.

הקתדרלה הגותית הנוכחית נוסדה ב–21 בנובמבר 1344 כאשר הבישופות של פראג הועלתה לדרגת ארכיבישופות, אולם הכנסייה הראשונה במקום, שאף היא הוקדשה לוויטוס הקדוש, הייתה רוטונדה רומנסקית שנוסדה בידי דוכס בוהמיה, ואצלב הראשון, בשנת 925. הקיסר קארל הרביעי, מלך בוהמיה, ייעד את הקתדרלה להיות כנסיית הכתרה, בית קברות למשפחתו, בית אוצר ואתר צליינות עבור ואצלב הקדוש. בהוראתו גויס האדריכל מתיאש מאראס (Matyáš z Arrasu), שזומן מן הארמון האפיפיורי באביניון. מתיאס תכנן את הבניין בסגנון גותי–צרפתי, ולאחר מותו ב–1352, מונה כמחליפו פטר פארלר (Petr Parléř), אדריכל צ'כי–גרמני בן 23 שהתמחה בפיסול ובסיתות.

מאות שנים עמדה הקתדרלה לא גמורה, בנויה רק עד למגדל הגדול ולטרנספט, שנסגר בקיר זמני. במקום שבו תוכננו להיבנות שלושת המעברים הראשיים עמד גג מעץ והתפילות נערכו בנפרד מפנים אגף המקהלה. מספר ניסיונות שנעשו להמשיך את הבנייה לא צלחו ברובם עקב קשיים במימון. ניסיונות אחרים הכניסו מספר אלמנטים של רנסנס ובארוק אל המבנה הגותי, הבולטים שביניהם היו הצריח הבארוקי של המגדל הראשי והעוגב הגדול באגף הצפוני של הטרנספט.
ב–1844 נוסד "האיגוד להשלמת הקתדרלה של ויטוס הקדוש בפראג" בראשותו של האדריכל הנאו–גותי יוזף קראנר (Josef Kranner). כמה שנים אחר כך, בזמן חגיגות היובל של ואצלב הקדוש ב–1929, הושלמה סופית הקתדרלה. למרות שבנייתה נמתחה על פני 600 שנים, חלק רב מן התוכניות והעיצובים של פארלר שימשו בשיחזור ובהשלמת הבנייה, דבר שהקנה לקתדרלה מראה אחיד והרמוני.

על אף המראה החיצוני המרשים, אין דבר בחזיתה שישווה ליופיו של אולם התווך ולחלונות המעוטרים בזכוכית צבעונית – ביניהם הוויטראז'ים המרהיבים מעשה ידיו של הצייר אלפונס מוכה, האסורים בתכלית האיסור לפספוס.
מבין שלל הקפלות במקום, זו של ואצלב הקדוש היא המרשימה מכולן. הקפלה נבנתה על ידי פארלר בשנים 1364-1344 ובה מאוחסנים שרידיו של דוכס בוהמיה. החלק התחתון של הקירות מקושט באבנים חצי יקרות וציורים מן המאה ה–14 של הפסיון. החלק העליון של הקירות מקושט בפרסקאות המתארים את חייו של ואצלב. באמצע הקיר ממוקם פסל גותי בדמותו, מעשי ידי אחיינו של פארלר.

בצדו הצפוני של האמבולטוריום, בדיוק מעבר לתאי הווידוי וחדר המוקדש לשמירת כלי הקדושה, נמצא תבליט עץ מאמצע המאה ה–17 המתאר את מנוסת הפרוטסטנטים לאחר עוד תבוסה לקתולים במלחמת שלושים השנה. בקצה השני של האמבולטוריום ניצבת המצבה של ויטוס הקדוש – הפטרון של בוהמיה שהעניק את שמו לקתדרלה המפוארת ונודע כמגנם של שחקנים, בדרנים ורקדנים, כמו גם הקדוש השומר על חסידיו מפני מכות ברק, כלבים נושכים ויקיצה מאוחרת. קבר מרשים נוסף הנמצא בסמוך שייך ליאן מנפומוק (Jan Nepomucký‏), קדוש קתולי יליד בוהמיה. ב–1393 הושלך מנפומוק למותו במי הוולטאבה בהוראת ולדיסלאב הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה; בראשית המאה ה–18, הכריזה עליו הכנסייה הקתולית כקדוש מטעמים פוליטיים, על מנת לבלום את עלייתה המחודשת של התנועה ההוסיטית.

הכניסה לקתדרלה עד המבואה היא ללא תשלום. כרטיס הכניסה למעמקיה כולל ביקור בקריפטה המלכותית, מקום מנוחתם האחרון של קארל הרביעי ורודולוף השני. אם מזג האוויר מאפשר, אל תחמיצו את העלייה למגדל הפעמונים הדרומי, ממנו נראית פראג במלוא הדרה.

9. מנזר גאורגיוס הקדוש – Klášter svatého Jiří

ג'-א': 18:00-10:00
Jiřské náměstí 33
257-531644
www.ngprague.cz/en

צמוד לבזיליקה, שוכן מנזר בנדיקטי, הנקרא אף הוא על שם גאורגיוס. הדוכס בולסלאב השני (Boleslav II. Pobožný) ייסד בשנת 973 את המנזר הראשון בבוהמיה, אשר סגר את שעריו ב–1782 וכיום פועל כגלריה לאמנות, בתמיכת הגלריה הלאומית. התצוגה הקבועה מתרכזת רובה–ככולה באמנות בוהמיינית מסוף המאה ה–19, שייתכן ולא תעניין במיוחד את מי שאינו נמנה על חובבי הז'אנר, אולם השקט היחסי והעדר התיירים משרים אווירה נעימה מהמולת המצודה.

האוסף בקומה הראשונה מתחיל ביצירות מנייריסטיות של קבוצת אמנים שפעלה בחצרו של רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בהמשך מוצגות עבודות בארוק ורוקוקו מן המאות ה–17 וה–18, ביניהן בולטים הציירים המקומיים קארל שקרטה (Karel Škréta), פטר ברנדל (Petr Brandl) ויאן קופצקי (Jan Kupecký).

סמטת הזהב (Domonkos)

סמטת הזהב (Domonkos)

10. סמטת הזהב – Zlatá Ulička

אפריל-אוקטובר א'-שבת: 17:00-9:00
נובמבר-מרס א'-שבת: 16:00-9:00

סמטה קטנה וציורית בצמוד לחומה הצפונית של הטירה, בעלת בתים זעירים וצבעוניים, כמעט מיניאטורים, שבהן נמצאות חנויות קטנות ונחמדות של יוצרים ובעלי מלאכה. הסמטה נבנתה במהלך המאה ה–16, ועל פי האגדה המקומית שימשה כביתם של גמדים ואלכימאים, אשר רודולף השני ציווה עליהם להפיק עבורו זהב מעופרת. המציאות, קרוב לוודאי, הייתה משעממת הרבה יותר. במאה השנים הבאות התגוררו בסמטה רובאים של משמר המצודה לצד צורפים, תכשיטנים ואומנים אחרים שעבדו בארמון. על אף חזיתם הנפרדת, מסדרון ארוך מחבר בין עליות הגג של הבתים, ששימשו בעבר את צלפי המצודה.

במאה ה–19 הוזנח האזור ואוכלס על ידי אביוני העיר. דווקא בתקופה זו זרמו לסמטה סופרים, יוצרים ואנשי רוח רבים, ביניהם גם פרנץ קפקא, שהתגורר למשך שנתיים בבית מספר 22 שהיה שייך לאחותו, ובו שאב את ההשראה לספרו "הטירה". באמצע המאה ה–20 הוציאה עיריית פראג את הדיירים מבתיהם והסמטה שופצה ושוחזרה לפי ימי תהילתה. דוגמה לאופי האזור המקורי ניתן לראות בבית מספר 20, כאשר בית מספר 13 מייצג נאמנה את מבנה הבתים של התקופה. בבית מספר 24 מוצגת תערוכת כלי נשק, וגרם המדרגות שבבית מספר 12 מספק גישה למרפסת הקטנה, שניצבת מול מגדל עגול שהיה בעבר חלק ממערכת ביצורים. בתחתיתו שכן בית סוהר.

11. כנסיית ניקולאס הקדוש – Chram svatého Mikulase

א'-שבת מרס-אוקטובר: 17:00-9:00
נובמבר-פברואר: 16:00-9:00
Malostranské náměstí
257-534215

הבניין המרשים ביותר בכיכר מלוסטרנסקה הוא של כנסיית ניקולאס הקדוש, המסתתר תחת כיפה אדירה. שימו לב, הכוונה איננה לכנסייה הניצבת בצדה של כיכר העיר העתיקה, הנושאת שם זהה.

הכנסייה הקתולית גייסה ממון רב בהקמת המונומנט רב–רושם כחלק מן הקונטרה–רפורמציה; אבן הפינה הונחה ב–1703 ואחרון הפעמונים בצריח הותקן ב–1756. שניים מבכירי האדריכלים של התקופה, אב ובן, כריסטוף וקיליאן איגנץ דיינצנהופר (Ignác Dientzenhofer), תכננו את אחד האתרים הבארוקיים החשובים ביותר באירופה, אך שניהם לא זכו לראות את סיום בנייתו.

פנים הכנסייה עשיר באוצרות ובעיטורים, כמו למשל התקרה המצוירת הגדולה ביותר באירופה, המזכירה את הסגנון הססגוני של ספרד. דמותו של ניקולאס הקדוש, עושה נסים בן המאה הרביעית לספירה, ניצבת במרכז ומוקפת במלאכים. ציור מצד ימין של הקמרון מתייחס לעימות צבאי בו נחלץ הקדוש להצלת שלושה חיילים רומים לפני הוצאתם להורג. פרסקאות נוף של חופים ומזחים מזכירים שניקולאס הוא גם פטרונם של יורדי הים, הסוחרים והדייגים.

בקצה הצפוני של הכנסייה ממוקמים קלויסטרים של המסדר הישועי מן המאות ה–13 וה–14 שניצב כאן בעבר, ועוצבו מחדש בסגנון בארוקי במהלך המאה ה–17. מגדל הפעמונים, המתנשא לגובה 79 מטרים, פעל בזמן הקומוניסטים כתחנת האזנה של המשטרה החשאית, אשר צותתה לנעשה בשגרירויות הזרות הסמוכות. גם כיום ניתן לטפס למרומי הצריח, להתרשם מן הנוף ולהאזין לשיחות של תיירים זרים.

12. מרתף הג'אז של גלן – U malého Glena

Karmelitská 23
257-531717
www.malyglen.cz/en

"המקום של גלן הקטן" נקרא על שמו של בעל הבית, גלן ספייקר. בצהריים שוררת כאן אווירה מעורבת של בית קפה ומסעדה (האוכל לא משהו), אך עיקר הפעילות היא בזמן החשיכה. המרתף התחתון משמש מרכז למוסיקאים מקומיים, המנגנים בעיקר ג'אז ורגאיי. לעתים, אפשר למצוא כאן את גלן בכבודו ובעצמו, מכה בעוז בתופי בונגו.

כיכר ואצלב (עפר פרלמן)

כיכר ואצלב (עפר פרלמן)

היום השני

את היום השני בפראג הקדישו לעיר החדשה ולאזוריה הפחות מתויירים. נקודת הזינוק המתבקשת היא כיכר ואצלב, מרכז העניינים של פראג המודרנית, בה התרחשו כמה מן ההפגנות הפוליטיות החשובות באירופה במאה האחרונה. מבין המוזאונים באזור, המעניינים מכולם הם אלה המוקדשים לאלפונס מוכה, מבכירי אמני האר–נובו באירופה, ולתולדות צ'כוסלובקיה הקומוניסטית.

מכיכר ואצלב אפשר ללכת אל הכיכר השנייה בגודלה בעיר – כיכר קארל הסואנת בדרך, מלאו את הבטן בנקניקיות ואת הידיים בשקיות קניות. מערבית לכיכר תפגשו את ג'ינג'ר ופרד – לא צמד הרקדנים ההוליוודי, אלא את אחד משיאיה של האדריכלות הפוסט–מודרנית בפראג.

מכאן התקדמו דרומה, אם בהליכה קלה על גדת הנהר או באמצעות חשמלית 17 או 21. עצרו כאשר תראו על המצוק הסלעי משמאלכם את הצריחים של בזיליקת פאולוס ופטרוס הקדושים – סמליה של טירת וישהראד העתיקה, מקום מושבם הראשון של שליטי בוהמיה. לפי מצב הקיבה החליטו האם לפקוד את מסעדת Oliva הים תיכונית לפני או אחרי הסיור במקום.

לפני השקיעה מהרו בעזרת הרכבת התחתית לשכונת ז'יז'קוב. מגדל הטלוויזיה הכעור, דוגמה לסגנון הסובייטי הברוטלי, חולש כאן על קו הרקיע . ממרום 216 מטריו תיהנו מתצפית שאין שנייה. בדרך למעלה אל תשכחו לנפנף לשלום לפסלי התינוקות הזוחלים.

בז'יז'קוב, שכונת מגורים מנומנמת שזוכה לאחרונה לתחייה, תוכלו לבחור בין שפע אפשרויות לארוחת ערב: גולאש ובירה במסבאה מקומית, או שמא מסעדה אתנית זולה במיוחד? לאחר הקינוח שימו פעמיכם לאחד המועדונים הלוהטים בעיר – Bunkr Parukářka, השוכן במרתף אטומי חמש קומות מתחת לאדמה. אם מסיבת טכנו מחתרתית לתוך הלילה אינה לטעמכם, האופרה הלאומית של פראג  נמצאת מרחק שתי תחנות בקו הירוק של המטרו.

האתרים שתראו ביום השני:

1. כיכר ואצלב – Václavské náměstí

עורק החיים של העיר החדשה. למעשה אין מדובר בכיכר, אלא בשדרה באורך 750 מטרים וברוחב 60 מטרים, שהתוואי שלה נבנה כבר לפני 600 שנה כשוק הסוסים העירוני. הרחוב תמיד הומה מתושבים מקומיים הממהרים לעסקיהם, בתי קפה מלאים, אולמות קולנוע, דוכני נקניקיות וחנויות של רשתות בין–לאומיות. בצדי השדרה ניצבים בתי מלון יפהפיים בנויים בסגנון אר–נובו; אל תחמיצו את ההזדמנות לשתות ספל קפה באווירה האלגנטית, אך הדהויה משהו, של מלון אירופה.

בקצה הדרומי של הכיכר ניצב פסל רם של ואצלב הראשון, הקדוש המגן של בוהמיה. לצדו עומדים ארבעה פטרונים נוספים של האומה הצ'כית: מימין, לודמילה הקדושה, סבתו של ואצלב; משמאל פרוקופיס הקדוש (Prokopa); ומאחוריו הקדושים אנזקה (Anežka), נסיכה בוהמית מימי הביניים, וויטוך (Vojtěch) – בישופ מקומי בן המאה העשירית.

בסמוך למונומנט נמצאת האנדרטה לזכר יאן פאלאך (Jan Palach‏), סטודנט בן 20 שהצית עצמו במחאה על הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה ב–1968 בסופה של תקופת האביב של פראג. חודש לאחר מכן, יאן זייץ', סטודנט נוסף, חזר על המעשה וכיום שמות שניהם חרותים על צלב ברונזה במקום בו נפל פאלאך. מאורע היסטורי נוסף התרחב בכיכר, במרפסת של בניין מלנטריך (מספר 36), שממנה הכריזו ואצלב האוול ואלכסנדר דוב'צק בשנת 1989 על תום עידן הקומוניזם.

מוזאון מוכה (© Mucha Trust 2012)

מוזאון מוכה (© Mucha Trust 2012)

2. מוזאון מוכה – Muchovo muzeum

א'-שבת: 18:00-10:00
Panská 7
224-216415
www.mucha.cz

הצייר והמעצב אלפונס מוכה נולד במורביה ב–1860. כבר מילדות התבלט בכישרון הציור שלו, אולם לא התקבל לאקדמיה לציור בפראג. כשהיה בן 19 עבר לווינה והתפרנס מעיצוב כרזות להצגות תאטרון. כעבור שנתיים הוא שב למוראביה, נדד לאקדמיה לאמנויות היפות במינכן ומשם המשיך את לימודיו באקדמיית ז'וליאן שבפריז. הוא עסק בעיצוב מודעות ושערים למגזינים, עד שב–1894 הגיעה פריצתו המיוחלת הודות לכרזה ליתוגרפית של השחקנית הצרפתייה שרה ברנאר (Sarah Bernhardt) עבור ההצגה Gismond.

מוכה היה אחד מאמני האר–נובו הפוריים של התקופה. תחת ידו הוציא זרם של ציורים, כרזות, מודעות, איורים לספרים ולמגזינים, לצד עיצובים לתכשיטים, שטיחים ותפאורות לתאטרון. עבודותיו הציגו לעתים קרובות נשים נאות וצעירות בתנועות זורמות, כשהן עטופות בגלימות ובצעיפים, לרוב מוקפות בפרחים, שלעתים יצרו צורת הילה מסביב לראשן, באופן שהזכיר איקונוגרפיה דתית. בעוד סגנונו הפך מודל לחיקוי, מוכה עצמו השתדל להתרחק מכל אפנה. לא אחת הכריז כי האמנות היא דרך להתקשרות רוחנית בלבד והוא חש תסכול מן הפרסום שהביאו לו הצדדים המסחריים של עבודתו.
בתום שהות קצרה בארצות הברית התיישב בפראג, בה עיצב את התאטרון לאמנויות היפות, ויטראז'ים עבור קתדרלת ויטוס הקדוש ועוד. עם פירוק אוסטרו–הונגריה, עיצב מוכה את בולי הדואר ושטרות הכסף של המדינה החדשה, צ'כוסלובקיה.

לאחר שנים ארוכות בהן היה כמעט בלתי אפשרי לאתר יצירות מקוריות של מוכה במולדתו, נפתח ב–1998 המוזאון לכבודו. התצוגה במקום מורכבת ממאה יצירות המחולקות בין שישה אגפים ומשלבת דוגמאות מעבודותיו הגראפיות: כרזות, ליטוגרפיות, ציורים ורישומים – הן אמנותיים והן מסחריים. נוסף על כך מוקרן במוזאון סרט הסוקר את תולדות חייו, ותצלומים נדירים מן הסטודיו של האמן.

3. מוזאון הקומוניזם – Muzeum Komunismu

א'-שבת: 21:00-9:00
Na Příkopě 852/10
224-212966
www.muzeumkomunismu.cz

לא ברור האם ההחלטה למקם את המוזאון לתולדות העידן הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה מעל סניף מקדונלד'ס ודלת ליד קזינו היא צעד אירוני מתוחכם או חוסר מודעת עצמית מביכה. כך או אחרת, ולמרות שרענון השטיחים המאובקים לא יזיק, הביקור במקום מומלץ מאוד לחובבי תרבות והיסטוריה, שלמרבה ההפתעה, לא התרחשה לפני זמן כה רב.

המוזאון נפתח ב–2001 כמיזם ראשון מסוגו בצ'כיה. אוסף נכבד של תצלומים, מכשירים ופריטי אספנות מן הגוש המזרחי מסודרים על פי נושאים הסוקרים היבטים שונים בשגרת החיים הצ'כוסלובקית בתקופה, ומלווים בטקסטים ארוכים ומפורטים. אגף מעניין מוקדש לזווית הצ'כית במלחמה הקרה ומעוטר בשלל מסמכי תעמולה מברית המועצות וכרזות אנטי–אמריקניות. סרט וידאו, שנראה כאילו הוקלט מן הטלוויזיה המקומית, מציג את האירועים שהתרחשו בפראג לפני ובמהלך מהפכת הקטיפה.

במקום חנות מזכרות קטנה, בה אפשר לרכוש פוסטרים המפארים את הקוסמונאוטים הסובייטים לצד ספרי היסטוריה וחולצות אדומות – הוכחה נוספת לנצחון הקפיטליזם.

4. כיכר קארל – Karlovo náměstí

חלקה הדרומי של העיר החדשה נשלטת על ידי כיכר קארל – הכיכר הסגורה הגדולה ביותר בעיר ואחת מן הגדולות באירופה. במקור שימשה כשוק בקר והיום היא הומה מתנועה אין–סופית כמעט של חשמליות. מלבד פרות ושוורים נקנו ונמכרו כאן עצים להסקה, פחם ודגים כבושים היישר מן החבית. במרכז הכיכר ציווה קארל הרביעי על בניית מגדל עץ בו הוצגו אחת לשנה תכשיטי בית המלוכה. ב–1382 הוחלף המגדל בקפלה, בה נכנע האפיפיור בפני ההוסיסטים ב–1436 והעניק אוטונומיה לכנסייה המורבית, הנתפשת כתנועה הפרוטסטנטית הראשונה.

רוב הבניינים מסביב שייכים לאוניברסיטה הצ'כית הטכנולוגית, שמבנה הנאו–רנסנס שלה ממוקם בצפון הכיכר. הפסלים במקום הינם של אנשי רוח ומדע, המייצגים נאמנה את הלך הרוח האקדמי.

הבית הרוקד (Matteo Piotto)

הבית הרוקד (Matteo Piotto)

5. הבית הרוקד – Tančící dům

Rašínovo nábřeží 1981/80

המקומיים מכנים את הבניין המוזר הזה "פרד וג'ינג'ר", כמחווה לצמד השחקנים האמריקנים פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס, כוכבי הסרטים המוזיקליים ההוליוודיים בשנות ה–30. היוזם הפרויקט היה לא אחר מוואצלב האוול, שהתגורר בבניין הדירות השכן מאז ילדותו. האוול ביקש להקים מבנה יוצא דופן, אשר ישמש כמרכז פעילות תרבותית, וגייס למשימה את האדריכל הצ'כי יליד זאגרב ולאדו מילוניץ'. בעקבות דרישת גוף ההשקעות שמימן את הקמת הבניין, צורף גם האדריכל הקנדי הנודע פרנק גרי.

שני האדריכלים זממו להקים מבנה שונה ומיוחד בעיצובו, דה–קונסטרוקטיבי בסגנונו, אשר יעמוד לצדם של בנייני האר–נובו, בארוק ונאו–גותיקה המסורתיים של פראג. הצעתם הראשונית התקבלה בספקנות, אך בזכות השפעתו של הנשיא האוול, הבנייה יצאה לבסוף אל הפועל ב–1994.

התוכניות לפתיחת מרכז תרבות לא התממשו לבסוף וכיום שוכנים בבית הרוקד משרדיהן של מספר חברות בין–לאומיות, ואילו על הגג פועלת מסעדה צרפתית.

6. בזיליקת פאולוס ופטרוס הקדושים – Bazilika svatého Petra a Pavla

א'-ב', ד'-שבת: 12:00-9:00, 17:00-13:00
K Rotundě 10
224-911353

סימן ההיכר של וישהראד הוא ללא ספק זוג הצריחים של הכנסייה, הקרויה על שמות שניים משליחיו של ישו. הכנסייה נבנתה לראשונה במאה ה–11 לכבוד מלך בוהמיה ורטיסלאב השני (Vratislav II). סגנונה הרומנסקי נעשה בהשפעת ישירה של כנסיית פאולוס ופטרוס ברומא. מושב הכנסייה היה עצמאי בבישופות של פראג והיה כפוף אך ורק לוותיקן.
במאה ה–14 קארל הרביעי הורה על הוספת מספר קפלות ומתיחת פנים גותית כללית. תוספות בארוקית נעשו בשנות ה–20 של המאה ה–18, ואת המראה נוכחי שלה בסגנון התחייה הגותית קיבלה הכנסייה בסוף המאה ה–19, כאשר שני הצריחים המחודדים נבנו ב–1902 ו–1903.

פנים הכנסייה האפלולי כולל פסיפס מרשים מעל הכניסה הראשית וחלונות ויטראז' מורכבים. את מירב תשומת הלב מושך ציור בן המאה ה–14 של הבתולה, שהיה חלק מאוספם הפרטי של קארל הרביעי ורודולף השני. מאמינים רבים נושאים תפילה למרגלות התמונה בימי בצורת.

צהריים ב–Oliva

צהריים ב–Oliva

7. מסעדת Oliva

Plavecká 4
222-520288
www.olivarestaurant.cz/en

לבנון, איטליה, ספרד, יוון ותוניסיה נפגשות בפראג. קציצות עגל על מצע קוסקוס מרוקני מחד וחזה ברווז עם ניוקי וגבינה כחולה מאידך. הסגנון הים תיכוני המהודר של "אוליביה" הוא חוויה לכל החושים. המנות צבעוניות וריחניות, עומדות בניגוד גמור למזג האוויר התלוי בעיר חודשים ארוכים מדי. אתר חובה אחרי הביקור בטירת וישהראד.

מגדל הטלוויזיה (Adam Zivner)

מגדל הטלוויזיה (Adam Zivner)

8. מגדל הטלוויזיה – Žižkovská Televizní Věž

א'-שבת: 22:00-10:00
Mahlerovy sady 1
724-251286
www.praguerocket.com

הנקודה הגבוהה ביותר בפראג אינה כנסייה גותית או ארמון פאר מימי הביניים, אלא מבנה ברוטאלי ומכוער למדי, העומד בניגוד גמור לסביבה עליה הוא משקיף.

מגדל הטלוויזיה בז'יז'קוב נבנה בשנים 1992-1985 והוא מורכב משלושה עמודי בטון ענקיים מהם בולטות תשע מרפסות ושלושה דקים, המשמשים לאחסון ציוד טכני ולתצפית. אנטנה מזדקרת מראש אחד העמודים עד לגובה של 216 מטרים, ומעניקה לכל המקום מראה של משגר לוויינים.

מעליות הנעות במהירות ארבעה מטרים לשנייה עולות לעמדות התצפית בגובה מאה מטרים, המספקות נופים פנורמיים מרהיבים של העיר. עד שנת 2010 פעלה מסעדה באחת המרפסות.

המגדל הוא אחד מסמליה של פראג הקומוניסטית ובזמן הקמתו רחשו בעיר שמועות שמטרתו ליירט שידורי רדיו וטלוויזיה מן המערב, בייחוד אלה של "רדיו אירופה החופשית". שמועה נוספת גרסה שהמגדל שימש כמרכז תקשורת של ברית ורשה, שאמור היה לפעול במקרה של עימות צבאי מול נאט"ו.

אולי בכדי לרכך את דעת הקהל המקומית על הפגע הסביבתי, תזכורת לשלטון שכולם רוצים לשכוח, האמן דוד צ'רני (David Černý) התקין על עמודי המגדל שורה של פסלי תינוקות זוחלים. התינוקות הענקיים וחסרי הפנים הפכו במהרה לסמל החדש של המגדל, שעודנו מכוער, אך עתה חלק מיצירת אמנות.

9. Bunkr Parukářka

Na Parukářce
603-423140
www.parukarka.eu

המלחמה הקרה אמנם הסתיימה לפני שני עשורים, אבל כאן החגיגה נמשכת. דלת פלדה מכוסה בגרפיטי מובילה לגרם מדרגות לולייני היורד חמש קומות מתחת לאדמה, אל מה שהיה בשנות ה–50 בונקר נגד התקפה גרעינית וכיום פועל כמועדון מחתרתי, בו מוזיקה אלקטרונית–תעשייתית חורכת את החללים הקלסטרופוביים.

10. האופרה הלאומית של פראג – Státní opera Praha

Legerova 57/75
296-117111
www.operaprague.com/en

לידתו של התאטרון הלאומי בסוף המאה ה–19 עוררה קנאה בקרב הקהילה הגרמנית הענפה של פראג. בפברואר 1883 נוסד בתגובה "אגודת התאטרון הגרמני" (Deutscher Theatreverein) במטרה לגייס כספים לאופרה בשפתו של מוצרט. הבניין עוצב על ידי האדריכל יליד העיר אלפונס וורטמולר (Alfons Wertmüller), עם אטריום גבוה ודקורציה ברוח הרוקוקו. הבנייה ערכה 20 חודשים וב–1888 הועלתה האופרה הראשונה, "אמני השירה מנירנברג" של ריכרד וגנר.

בשנות ה–30 התאטרון הפך למפלט לאמנים שנרדפו בגרמניה על ידי הנאצים. התנאים הגאו–פוליטיים המדרדרים באירופה בכלל ובצ'כוסלובקיה בפרט, שהגיעו לשיאם בוועידת מינכן בספטמבר 1938, הובילו לסגירת התאטרון באותה שנה. עם הכיבוש הנאצי המקום נפתח מחדש כ"בית האופרה הגרמנית" (Deutsches Opernhaus) ופעל בעיקר כאולם כנסים והתכנסויות פוליטיות.

בתום המלחמה נפתח התאטרון מחדש, לראשונה כאולם תאטרון צ'כי, ששם לעצמו מטרה לעמוד כאלטרנטיבה לתאטרון הלאומי הממסדי. צחוק הגורל וב–1949, שנה לאחר ההפיכה הקומוניסטית, סופח המקום לתאטרון שאותו ביקר. המלחין הצ'כי, בדז'יך סמטנה, קיבל את הכבוד בהנצחת שמו במקום, ואת האופרה החליפו בעיקר מופעי בלט.

הפרק האחרון בגלגוליו של האולם נכתב ב–1989, עם מהפכת הקטיפה. תאטרון סמטנה נעשה לבית האופרה הלאומית והרפרטואר עודכן בהתאם ליצירותיהם של אמנים מבוהמיה ומורביה. כיום נחשב בית האופרה לאחד המתקדמים באירופה, המציג יצירות קלאסיות ומודרניות, לצד הפקות מחול רבות.

Share.