סתיו בגליל המערבי

0

למעשה אין בישראל סתיו אמיתי. כזה של אופנת סתיו עם סוודרים דקים ומעילים המיועדים בדיוק לעונה היפה הזו של השנה. ביערות הארץ העלים אינם מאדימים, בעלי החיים אינם מתכוננים לימי החורף שיכו בהם בחוזקה. החורף אצלנו בא מיד אחרי הקיץ. ירידה קלה בטמפרטורות, ירידה בלחות, קצת רוח ואז יום בהיר אחד יורד גשם חזק — יורה או שכמותו — והנה אנחנו בחורף.

ובכל זאת קצת סתיו באוויר 

ולמרות זאת יש כמה מקומות בהם אפשר לחוש קצת סתיו באוויר. אחד מהם הוא הגליל המערבי. חורש ים תיכוני צפוף מכסה את מדרונותיו, ועצי האלון המצוי ואלון התולע נמצאים בשלכת בגווני צהוב וכתום. פריחת הסתיו גם היא נאה ביותר. אל החצב מצטרפות הסתווניות ובהמשך החלמוניות המקשטות את שבילי ההליכה ביער.

מבצרו של הרמן פון זלצה

מסלולי טיול ביערות הגליל המערבי יש בשפע. המסלול למונטפורט הוא בין הכוכבים במסלולי ההליכה הקלים של הארץ. המסלול הקלאסי יורד מחניון זיתים בשביל התלול מעט (זהירות!) המסומן בכחול אל הערוץ של נחל כזיב. הדרך עוברת בתוך חורש אלונים המלווה בשיחי מרווה. בדרך נעבור ליד מכלאת היחמורים הפרסיים, מין נכחד שמנסים להשיבו אל הטבע. בסוף הירידה חוצים דרך עפר וממשיכים לרדת לעין טמיר, מעיין עם ניקבה קלאסי הנמצא על משטח סלע גיר לבן ובולט. הניקבה צרה ואורכה כ־30 מטר. כדאי להצטייד בפנס ולהתכונן למים קרירים המגיעים עד המותניים.

על הגדה הדרומית של הנחל, משתנה צבעו של השביל לירוק. השביל חוצה את הערוץ מספר פעמים ועובר בין דלבים וצמחיית נחלים ומגיע למבנה עתיק, חווה חקלאית צלבנית. ממנו יוצא שביל המסומן באדום ועולה אל מבצר המונטפורט. המסלול הזה אינו מעגלי — ומחייב הבאת הרכב אל מגרש החנייה של המונטפורט לידי מצפה הילה.

מסלול פשוט יותר אל מבצר המונטפורט יתן לנו את אותו תענוג ההליכה בחורש עם פחות מאמץ. מחניון הכניסה למונפורט לפני הסיבוב למצפה הילה, נלך לאורך הדרך המסומנות באדום אל המבצר. מהמבצר אפשר לרדת לנחל כזיב לעלות בנחל על השביל המסומן בכחול לעין טמיר ומשם בשביל המסומן בשחור חזרה אל נקודת ההתחלה.

מערת קשת

נקודות תצפית יש בגליל המערבי בשפע. מערת קשת היא אחת היפות שבהן. שביל נאה המותאם גם לכסאות נכים ועגלות ילדים מוביל אל מצפה מי טל ובהמשך אל מערת קשת. תצפית מרהיבה אחרת נמצאת במבצר יחיעם. חופי הגליל המערבי הם חופים מפורצים בין היפים ביותר בארץ. טיול קצר לאורך שמורת חוף ראש הנקרה הוא בהחלט חוויה נעימה ליום סתיו, כאשר הרעש היחיד הוא המיית הגלים המתנפצים אל סלעי הגידוד של החוף. כלב ים נזירי לא סביר שתראו כאן (למרות שזה המקום האחרון שבו הוא נראה בארץ), אבל סרטנים ובעלי חיים קטנים המצליחים לשרוד בתנאי החיים הקשים של קצה הגלים יש בשפע בבריכות הקטנות הרבות שעל החוף, כמו גם ציפורי חוף וים למיניהן.

עכו – עירם של הצלבנים

אם המולה אתם מבקשים עברו בדרך בעכו. העיר העתיקה היא הפספוס התיירותי הגדול ביותר בארץ. עיר עתיקה על חצי אי מלאה בשרידי עבר, בשוק ססגוני, מסגדים, חאנים עתיקים ועוד כהנה וכהנה. אבל מאי — בכניסה לאתרים גובים כסף (אפילו לגלריה שמציגה תמונות של אמנים מקומיים) ואפילו השירותים מחייבים תשלום או רכישת כרטיסיה. ובכל זאת אפשר לשוטט בסמטאות של עכו מבלי להיכנס לאולמות האבירים או למנהרת החילוץ הצלבנית. הדרך הפשוטה יותר לטייל בעיר העתיקה של עכו היא להחנות את הרכב לאורך הרחוב המקביל לים (רחוב ההגנה) בתוך העיר העתיקה. משם לצאת ברגל לרחוב נור עלי אל ישורטי (שנקרא במפות רחוב יוסף בן מתתיהו) ליד מגרש החנייה שמול החומות.

בפנייה הראשונה (ממש בפנייה הראשונה בקצה מגרש החנייה), פנו ימינה אל סמטה צרה המתפתלת באחורי השורה הראשונה לים (הרחוב נקרא רחוב הבהאים אבל שילוט לא תמצאו שם). הסמטה הזו היא דוגמה נפלאה לרחוב רובע צלבני. שערים עמדו בשני קצותיו וקמרונות הגנו על הרחוב מפני פולשים. הציצו לתוך הבתים ותגלו בתים בסגנון ימי ביניימי — חצר פנימית קטנה, מדרגות חיצוניות, ובית של שלוש ארבע קומות צרות המתנשא מעל לחצר. החצרות בדרך כלל במפלס נמוך מהרחוב. הסמטה מסתיימת בפנייה חדה שתוציא אתכם לכיכר גנואה. הבית בפינה המסויד בלבן היה מקום מגוריו של הבהאא אוללה מייסד הדת הבהאית. כאן התגורר במשך שבע שנים עד למותו בשנת 1892. הוא קבור באחוזת קבר נאה, הגן הפרסי, מחוץ לעכו — מקום שבהחלט ראוי לבקר בו.

הליכה קצרה לכיוון מזרח תביא אותכם לכנסייה היוונית אורתודוקסית גאורגיוס הקדוש. מאחורי הכנסיה טבלת זיכרון לזכרם של שני קציני מרינס בריטיים שנפלו בקרב לגירוש איברהים פאשה מארץ ישראל בשנת 1840. הטבלה היא סיפור מעניין בפני עצמו המובא בטקסט בטבלה.

הסופים של השזאליה

משם נחזור לכיכר ונלך צפונה בסימטת לואי התשיעי. הסמטה חולפת על פני מלון אפנדי היוקרתי ומגיעה חזרה לרחוב נור עלי אל ישרוטי. מולנו מסגד עם צריח מחודד — מסגד אל מג'דאלה. נפנה ימינה ונעלה בגרם המדרגות המשופע לתוך זאוויה א שאזליה — הזאוויה (מקום הלימוד והתחיידות) של כת מוסלמית מיוחדת במינה — כת סופית בשם השאזליה המאמינה בשלום ואחווה בין מוסלמים ויהודים בארץ ישראל. כנסו לתוך הזאוויה. בבניין הנאה במרכז קבורים מייסד הכת, בנו ונכדו. רב המאמינים, כארבעה מיליון איש, מתגוררים כיום בדרום אמריקה ומגיעים לכאן מעת לעת לעלייה לרגל לקברו של מייסד הכת.

מכאן נמשיך מערבה. נפנה שמאלה וימינה בסמטה, נעבור על פני השלט המנציח את מקום הפריצה לכלא עכו, נחלוף על פני מוזיאון עוקשי וניכנס לתוך קבר אל ג'זאר — מסגד בסגנון תורכי מובהק (הכניסה בתשלום של 10 שקלים).

חומוס אצל אבו סוהיל

נמשיך לרחוב צאלח א־דין הנמתח לאורך מבנה השוק הלבן. בקצה המבנה נגלה את מסעדת חומוס אבו סוהיל. למעשה צריך לקרוא למקום סוהילה — שכן היא, הגברת, המנהלת בפועל.

אל תוותרו, זו מסעדת החומוס הטובה ביותר בעכו — על פי בחירת הקהל בתחרות החומוס הגדולה שנערכה לפני כמה שנים. זה הזמן לעצור, להתיישב ולאכול.
אחרי האוכל נרד דרך השוק לעבר כיכר ונציה שליד הים. נתבונן במגדל השעון התורכי הנאה המתנוסס מעל הכניסה לחאן אל עומדאן — אחד המקומות היפים בעכו, אך הוא סגור ומסוגר אין יוצא ואין בא. נעקוף את החאן ברחוב פאחר א־דין, נחלוף ליד חאן א־שונה (את תושביו מנסים לפנות בימים אלו לצרכי נדל"ן), ונגיע לטיילת החומות. נעלה אל הטיילת ונלך אל מול הים. נעבור ליד הכנסייה הקתולית הקטנה של יוחנן המטביל ונסיים ליד המגדלור של עכו — בקצה הרחוב שבו החננו את הרכב.

Share.