עליית גומולקה

0

"על כנפי נשרים", "מרבד הקסמים", "שלמה", "עזרא ונחמיה", "יכין" בין מבצעי העלייה הללו שקיבלו שמות הירואים בעלי ניחוח מקראי, מצתנע לו סיפור הירואי לא פחות, סיפור עלייתם של יהודי פולין בין השנים 1956 ל־1960 שלא זכה לכותרת מרשימה ונקרא בסופו של דבר על שם המנהיג הפולני שאפשר עלייה זו, ולדיסלב גומולקה.
רבים מיהודי פולין עלו ארצה מייד בתום מלחמת העולם השנייה. ניצולי השואה והפליטים היהודים שוכנו במחנות עקורים ברחבי פולין, ובמהלך 1945 ו־1946 הוברחו רבים מהם ארצה כחלק מהעלייה הא־לגאלית. חלון הזדמנויות חוקי לעלייה נפתח ב־1949 לאחר משא ומתן ממושך עם הממשלה הפולנית. השלטונות הפולנים הסכימו לאפשר יציאת יהודים למשך שנה בלבד (ארכה נתנה לבסוף עד פברואר 1951). 40,000 נפש נרשמו לעלייה מתוכם מנעו השלטונות את עלייתם של כ־2,000 איש בטענה שהם בעלי מקצועות נדרשים. בהמשך גם הטילו השלטונות מגבלות על הרכוש אותו יכולו העולים לקחת עימם. במהלך שנה ושלשה חודשים הספיקו לעלות ארצה 28,000 עולים ואז שוב ננעלו השערים ונשארו סגורים עד לעלייה שתקרא עליית גומולקה.
ולדיסלב גומולקה היה דמות יוצאת דופן בפוליטיקה הפולנית. כבר ב־1947 בפגישה של מנהיגי מפלגות קומוניסטיות מרחבי העולם שנערכה בפולין, נשא גומולקה שהיה אז מראשי המפלגה הקומוניסטית בפולין (מפלגת הפועלים הפולנית), נאום בו התנגד להפיכת פולין למדינה בעלת מפלגה אחת. החריגה הזאת מקו המחשבה שהכתיב סטאלין, הפכה את גומולקה עד מהרה למוקצה, ובסופו של דבר שלחה אותו למעצר באשמת "סטייה מחשבתית". בשנת 1954 שוחרר גומולקה ממעצר, ולאחר מותו של המנהיג בולסלאב ביירוט ב־1956, טוהר שמו של גומולקה והוא מונה למזכיר המפלגה ומנהיג פולין בפועל. בתקופתו עברה פולין "דה-סטלינזציה" שכללה מספר רפורמות, דוגמת החזרת שיעורי הדת לבתי הספר. בחסותו הותר ליהודי פולין לעזוב אותה בתנאי שיעלו לארץ ישראל ויוותרו על האזרחות הפולנית. מכיוון שהוויתור על האזרחות הותיר את העולים נטולי דרכון עד ההגעה ארצה, סיפק להם הממשל הפולני תעודת מעבר שנקראה "התעודה הכחולה" שבאמצעותה הזדהו במעברי הגבול בדרכם לארץ המובטחת. 35,000 איש עשו את המסע ומדינת ישראל זכתה לעוד קבוצה שתרכיב את הפסיפס הססגוני הנקרא ישראליות.

אלכס פרלמן, במחנה נוער, שכנראה אורגן על ידי הסוכנות היהודית, פולין 1955, כשנתיים לפני שעלה לארץ

אלכס פרלמן, במחנה נוער, שכנראה אורגן על ידי הסוכנות היהודית, פולין 1955, כשנתיים לפני שעלה לארץ

מבט אישי
אבא שלי, אלכס פרלמן, זכרונו לברכה, נולד בשנת 1935 בוורשה, כילד חמישי במשפחה של שבעה ילדים. לפני פרוץ המלחמה התגוררה המשפחה סמוך לבית הקברות הצבאי בעיר. בראשית שנות הארבעים, לפני שנצטוו היהודים לעבור לגטו, הצליחה המשפחה לברוח מוורשה לרוסיה.
השנים ברוסיה היו קשות, אך מזלם שפר עליהם מרוב אזרחי פולין היהודים. משבעת הילדים שרדו חמישה, ואלה נפוצו לכל עבר, וגדלו בבתי יתומים ברוסיה. אחרי המלחמה, הרוסים אספו את כל ילדי בתי היתומים שלא היו אזרחים רוסיים (רובם יהודים פולנים) במטרה להחזירם לפולין. כך נפגשו האחים בשנית, אחרי נתק של שנים.
סבתי ודודתי הבכורה הצליחו אף הן לשרוד את המלחמה והמשפחה התאחדה מחדש, וחזרה לפולין.
לוורשה ההרוסה אי אפשר היה לחזור, והמשפחה התיישבה בעיר בשם דז'רז'וניוב. הימים היו קשים. פרנסה לא הייתה ואבי ואחותו הצעירה טובה, מצאו עצמם שוב בבית יתומים. השנים עברו ואבא שלי עבר לוורשה והחל את לימודיו בטכניון. פתיחת שערי העלייה תפסה אותו שנה לפני תום לימודיו, הוא התלבט אם לעזוב את לימודיו ושוב לנדוד לארץ זרה, לשפה חדשה, אל הלא נודע — או להישאר בפולין ולסיים את לימודיו. אך המשפחה לחצה לעלות. היה חשש שבכל רגע שער העלייה ייסגר ואבי יישאר בפולין ללא יכולת לצאת. אבי החליט לעזוב את לימודיו ולהצטרף למשפחה ולעלות. בשנת 1957 עלו בני משפחת פרלמן לארץ, בעזרת הסוכנות היהודית, באנייה ישראלית. "התחושה הייתה ששטנו בגיגית", נהג אבי לספר. וכך, בתחילת מאי 1957, התחילה משפחתי פרק חדש בחייה, בארץ ישראל.

עינת פרלמן רוגל

Share.