איך אומרים Ajaccio?

0

מאז שנות ה־70 היתה לה עדנה, היא חלק בלתי נפרד מאמנות השירה היחודית של קורסיקה ומהתרבות שלה, אבל עדיין מדובר ב"שפה בסכנת קיום ברורה" האם הקורסיקאים יצליחו להחזיק בחיים את השפה העתיקה של האי?

צוות מטרופוליס

כאשר שמעה דורותי קרינגטון, ההיסטוריונית והסופרת הבריטית שחקרה וכתבה את קוריסקה, את השירה המיוחדת של האי בפעם הראשונה, היא כתבה: "זה היה כמו לשמוע קול ממעמקי האדמה, שיר משחר הזמן, מהמקום שבו הכל התחיל ואיש אינו מאמין שזה אפשרי". השירה שעליה דיברה היא המוסיקה הפוליפונית הייחודית של קורסיקה. עד למחצית המאה העשרים המוסיקה הזו, יחד עם כלי נגינה מסורתיים ואפילו השפה הקורסיקאית עצמה כמעט ונכחדו מן העולם. אולם החל משנות השבעים חזרה הלאומיות לפעם בתושבי קורסיקה והלשון והמוסיקה קיבלו תנופה מחודשת.
לקראת סוף שנות השבעים הוקמו הרכבים לשירה פוליפונית שמופיעים כיום ברחבי העולם וב־1989 נחנך פסטיבל שנתי למוסיקה פוליפונית בקלווי, המושך אליו אלפי אנשים. באזור הבאלאן חזרו לייצר את הכלים המוסיקליים המסורתיים של קורסיקה, בבתי הספר החלו ללמד קורסיקאית ובאוניברסיטה הלאומית של קורסיקה בקורטה חוקרים את מקורות השפה והמוסיקה.
המוסיקה הפוליפונית של קורסיקה החלה באופן מוסדר, במאה התשיעית, באירועים כנסיתיים, והיא מהווה שינוי מוסיקלי מהותי מהנהוג עד אז במוסיקה ווקאלית. במקום קול אחד מוביל, השירה הורכבה ממספר קולות, מה שהוסיף ממד חדש למוסיקה. המוסיקה הפוליפונית בכללותה מעדיפה בהגדרה את הקול האנושי בצורה הטהורה ביותר שלו ובאמצעות הרבגוניות במספר הקולות השרים במקביל אפשר להביא לידי ביטוי בצורה עמוקה יותר את רגשות האדם — צער, שמחה וכאב.
הקורסיקאים שרים ברב קולות כדרך חיים. הם שומעים מוסיקה פוליפונית מילדותם — שירי ערש, מזמורים בכנסיות, בבתי הקפה, בברים ובכיכרות הכפרים. למוסיקה הזאת תפקיד חברתי חשוב במעגלי החיים מהלידה ועד הקבורה, באירועים חגיגיים כמו גם בשגרה היומיומית. כל אירוע הוא סיבה לשיר: עזיבת אהוב (lamentu), עבודה בשדות (tribbiera), קריאה לנקמת דם (voceru), הצהרת אהבה (sirinati), שיר ערש (nanne).
"הקורסיקאים לא המציאו את השירה הפוליפונית", אומר ג'אן פרנסואה ברנרדיני שבסוף שנות השבעים יסד יחד עם אחיו שלישיית שירה פוליפונית בשם –I Muvrini (משמעות השם היא המופולנים — כבשי הבר של קורסיקה), "אבל הם כן המציאו את מסורת השירה בעל פה, דרך ייחודית לספר משהו, באמצעות הקולות הפוליפונים. המוסיקה הזאת הייתה השירה הראשונה אותה שמעתי כאשר גדלתי. שמעתי אותה בכפר הולדתי, בבית, במקום שבו הגברים באו מעת לעת לשיר עם אבי. המוסיקה הפוליפונית היא מימד מונומנטלי של המסורת בעל פה של קורסיקה והיא ללא ספק הקתדרלה היפה ביותר שיש לנו".
המוסיקה הפוליפונית משלבת שלושה רגיסטרים של קולות: א־סקונדה, שמתחיל את השירה ונושא את המנגינה המרכזית, או־באסו, שבא שני מלווה ותומך בה, ואה טרצה, הטון הגבוה ביותר שמעשיר את הלחן ומוסיף צלילים אורנומנטליים.
באופן מסורתי מוסיקה פוליפונית מושרת על ידי שלושה גברים, כיום יש גם זמרות ולהקות של נשים. הזמרים מסתדרים במעגל, כל חבר מניח יד על כתף רעהו. ביד השניה הם משתמשים בכדי לאטום אוזן אחת, דבר העוזר להם להתרכז בקולם ולהמנע מלהיות מוסחים מקולות שאר החברים.
המוסיקה הפוליפונית של קורסיקה מתחלקת לשירת קודש ושירת חול. המוסיקה הקדושה משמשת לעתים במיסות בכנסיות ויש מסורות רבות של מזמורים פוליפוניים כנסייתיים. המפורסם ביותר בסוגה הזאת וכנראה גם בכלל, הוא "אלוהים שמור את מריה" המשמש גם כהמנון הלאומי של קורסיקה.

 פסטיבל המוסיקה הפוליפונית בקלווי (Roland Huitel courtesy Calvi Tourism Office)

פסטיבל המוסיקה הפוליפונית בקלווי (Roland Huitel courtesy Calvi Tourism Office)

השפה הקורסיקאית
קורסיקאית היא שפה רומנסית שמדברים בה כ־350,000 איש בלבד. רוב דוברי הקורסקאית מתגוררים בקורסיקה, בנוסף ישנם ריכוזים של דוברי השפה בפריז ומרסי, בוליביה, קנדה, קובה, איטליה, פורטו ריקו, אורוגוואי, ארצות הברית וונצואלה. אין לקורסקאית מעמד רשמי בקורסיקה, השפה הרשמית באי היא צרפתית.
השפה קרובה מאוד לאיטלקית בעיקר לניב האיטלקי של טוסקנה, כך שדוברי קורסיקאנית וטוסקנית יכולים להבין איש את רעהו. קוריסקאית היא באופן בסיסי שפה מדוברת וכיוון שכך גם באי עצמו יש לה ניבים שונים, וישנם הבדלים בשפה בעיקר בין צפון האי ודרומו.
כשפה כתובה היא מופיעה רק לקראת סוף המאה ה־19 ושיטת האיות שלה הוסדרה רק בסוף שנות השבעים של המאה העשרים. בטקסטים קורסיקאים קודמים לשנות השבעים יש הבדלים רבים בדרך האיות של המילים.
האלף־בית הקורסיקאי לאחר ההסדרה כולל 22 אותיות לטיניות עם מספר שינוים ועם היגוי עצמאי. האותיות k w x y משמשות רק בשמות זרים ובמילים בצרפתית. בנוסף יש 4 "אותיות" חדשות: chj ghj sc sg . מבטאים את כל העיצורים עם כמה יוצאי דופן. האות i אינה מבוטאת אם היא באה לפני a o u או אחריsc sg c g .
השפה שבה מלמדים בבתי הספר ובמוסדות החינוך בקורסיקה היא צרפתית. הקורסיקאית נלמדת כשפה שניה, אך יש כמה בתי ספר שמשתמשים בקורסיקאית כשפה ראשית בצד הצרפתית. תחיית הלאומיות הקורסיקאית בשנות השבעים הביאה לפתיחת קורסים למבוגרים — אולפנים — לקורסיקאית. הרדיו האזורי של קורסיקה משדר בכל יום כמה תכניות ומספר שידורי חדשות בשפה המקומית. יש גם תחנת רדיו פרטית שמשדרת רק בקורסיקאית. תחנת הטלוויזיה האזורית — צרפת 3 קורסיקה — משדרת שעתיים בשבוע תכניות בקורסיקאית.
בעיתונות המודפסת כמעט ואין מאמרים בקורסיקאית אולם במקרים רבים ישתמשו בשפה עבור כותרות. מספר הספרים היוצאים לאור בקורסיקאית הולך וגדל מאז שנות השבעים. כיום יש כמה מגזינים בשפה כמו גם הצגות תיאטרון.
על פי סקר רשמי של דוברי השפה, שנערך באפריל 2013, מספר דוברי השפה הקורסיקאית באי עצמו נע בין 80 ל־130 אלף מתוך אוכלוסייה של 309,693 נפש. אחוז בעלי שליטה יסודית בשפה הוא 25 בין הגילאים 25 ל־34, וכששים מגיל 65 ומעלה. רבע מהקורסיקאים בגילאים הצעירים אינם מבינים קורסיקאית כלל וסך הדוברים את השפה הוא כ־32 אחוז מתושבי צפון האי ורק 22 אחוזים מתושבי דרום האי. יותר מעשרה אחוזים מתושבי קורסיקה מדברים אך ורק צרפתית.
שפה "בסכנת קיום ברורה" כך מוגדרת הקורסיקאית על ידי אונסק"ו ומאז 1991 נעשה מאמץ גדול לשמר את השפה הייחודית המשמשת כלי חשוב לשימור התרבות הקוריסקאית ושירתה.

Share.